דנ"א 4819/12 עזבון המנוחה רוננה סושרד ז"ל נ. מדינת ישראל משטרת ישראל

1.

לפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 5.6.2012 בע"א 8488/08. פסק הדין ניתן מפי המשנָה לנשיא מ' נאור , שאליה הצטרפו בהסכמה השופטים ח' מלצר ו י' עמית . בפסק הדין נדחה ערעור העותרים על פסק דינו של בית המחוזי בירושלים בנוגע לגובה הפיצויים שנפסקו לטובתם בגין אי מניעת רציחתה של המנוחה רוננה סושרד ז"ל (להלן: המנוחה ), שעזבונה הוא העותר 1 וילדיה הם העותרים 2 ו-3.

2.

המנוחה נרצחה ביום 23.8.2003 על ידי אדם בשם ינקלביץ'. זאת, לאחר שהלה איים עליה במספר מקרים שבעקבותיהם הוגשו על ידי המנוחה תלונות במשטרה. לאחר הגשת התביעה הגיעו הצדדים להסדר, שלפיו תשלם המשיבה פיצויים לעותרים בלי הודאה בחבות. הצדדים אף הסכימו לגבי חלק ממרכיבי הפיצוי, אולם לגבי חלקם נותרו מחלוקות, שהוכרעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בערעורם לבית משפט זה ביקשו העותרים להשיג על מרבית ראשי הנזק שנפסקו בבית המשפט המחוזי. ערעורם של העותרים נדחה בנוגע למרבית ראשי הנזק, למעט ראש הנזק של הפסד ההשתכרות של המנוחה בשנים האבודות, בתקופה שלאחר סיום שנות התלות של העותרים 2 ו-3.

בעתירתם לדיון נוסף ממקדים העותרים את טענותיהם בפיצוי שנפסק בגין ראש הנזק של כאב וסבל. בגין ראש נזק זה פסק בית המשפט המחוזי לעותר 1 (עזבון המנוחה) פיצוי בסך 100,000 ש"ח. המשנָה לנשיא ציינה בפסק דינה כי היא התלבטה בנקודה זו, והוסיפה כי נראה שהפיצוי בראש נזק זה עומד על הצד הנמוך. עם זאת, לא ראתה המשנָה לנשיא להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וציינה כי בית משפט קמא התחשב במכלול השיקולים ובנסיבותיו הייחודיות של המקרה. כמו כן העירה המשנָה לנשיא כי סכום הפיצוי הכולל בגין נזק בלתי-ממוני במקרה דנא, ובכלל זה קיצור תוחלת החיים (ראש נזק שבגדרו הוסכם על פיצוי בסך 450,000 ש"ח), אינו חורג מגדר הסביר, ועל כן אין מקום להתערבות.

3.

בעתירתם לדיון נוסף מביאים העותרים דוגמאות שונות לשיעור הפיצוי שנפסק במקרים שונים בגין ראש הנזק של כאב וסבל, וטוענים כי הפיצוי שנפסק לטובת העותר 1 הוא נמוך באופן בלתי מוצדק בהשוואה למקרים אלה. בהקשר זה מדגישים העותרים במיוחד את האונס שבוצע במנוחה על ידי הרוצח לפני הירצחה. לטענת העותרים פסיקת הפיצויים במקרה דנא עומדת בסתירה להלכות קודמות של בית משפט זה בדבר הצורך להעלות את שיעור הפיצויים בגין כאב וסבל. כן מדגישים העותרים את החשיבות והקושי הטמונים לשיטתם בהלכה בכל הנוגע לפיצוי בגין אלימות במשפחה ואלימות מינית. בנוסף מלינים העותרים על כך שבבואו להעריך את גובה הפיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל התחשב בית משפט זה בפיצוי הכולל שנפסק לטובתם בגין נזק בלתי-ממוני.

4.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות. בפסק הדין נשוא העתירה לא נקבעה הלכה כלשהי בנוגע לגובה הפיצוי בגין כאב וסבל במקרה של קורבנות אלימות. פסק דין מבוסס כל כולו על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנא, ובכלל זה על ההסדר שהושג בין העותרים לבין המשיבה בדבר פיצוי בלי הכרה בחבות. אף בשאלת היחס בין שיעור הפיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל לבין שיעור הפיצוי בגין ראשי נזק בלתי-ממוניים אחרים לא נקבעה בפסק הדין נשוא העתירה הלכה חדשה כלשהי, וודאי לא הלכה המצדיקה את קיום ההליך הנדיר ויוצא הדופן של קיום דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון. כמו כן, לא ראיתי הצדקה להמתין להגשת בקשות הצטרפות להליך כידידי בית המשפט, כמבוקש על ידי העותרים.

5.

אשר על כן, העתירה נדחית. משלא הוגשה תגובה, אין צו להוצאות.