פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
5175/15
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המבקש:
BALRAM
CHAINRAI
נ ג ד
המשיב:
ישראל סורין (איזי) שוחט
בקשה לדיון נוסף על החלטתו של בית משפט זה ב-רע"א 8171/13 מיום
21.7.2014 שניתן על ידי כבוד השופטים:
א' רובינשטיין
;
י' דנציגר
; ו-
נ' סולברג
בשם המבקש:
עו"ד מיכאל שחור;
עו"ד עדי טל
החלטה
1.
לפניי בקשה לקיום דיון נוסף בהחלטתו של בית משפט זה ב-רע"א 8171/13 מיום 21.7.2014 (השופטים א' רובינשטיין ; י' דנציגר ; ו נ' סולברג ), שבמסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת י' שבח ) לדחות בקשה לרשות ערעור על פסק בורר (רע"ב (מחוזי ת"א) 55395-11-13 BALRAM CHAINRAI
נ' שוחט (18.5.2014)).
2.
ואלו עובדות המקרה כפי שנקבעו בהחלטה מושא הבקשה: עסקינן בסכסוך רב שנים בין הצדדים, שראשיתו ביחסי שותפות ביניהם. העניין הועבר לבוררות, וניתן בו פסק בורר מפורט מפי הבורר עו"ד ד"ר ישראל לשם, שבו התקבלה תביעת המשיב נגד המבקש ונדחתה תביעה שכנגד של המבקש כלפי המשיב. המבקש לא השלים עם פסק הבורר והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי נדרש בפירוט לטענות המבקש, אשר צומצמו לטעות יסודיות ביישום הדין על-ידי הבורר בצוותא עם עיוות דין (לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968). בית המשפט סבר, כי משנטען עיוות דין, יש מקום להתיר למשיב להגיש ראיה עדכנית באשר לטענתו בדבר קנוניה בין המבקש לבין צד שלישי רלבנטי. בית המשפט הסיק גם, כי הבורר לא טעה ביישום הדין ובסעד שהוענק, וזאת תוך ניתוח מפורט בעניין זה; אף לא השתכנע בית המשפט בקיומו של עיוות דין, או בעילת ביטול אחרת מכוח חוק הבוררות.
1.
על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור. בבקשה זו תקף המבקש את קבלת הראיה החיצונית ואת הקביעה כי המבקש הפר חובותיו כנאמן כלפי המשיב. התיק הועבר להרכב כדי לבחון אפשרות להסדר מוסכם (החלטה מיום 13.11.2014), ומשלא צלח הדבר החליט בית המשפט לדחות את בקשת רשות ערעור. בית המשפט קבע בהחלטתו:
"איננו רואים מקום להתערבות בפסק הדין קמא ובפסק הבורר. אכן, נושא עיוות הדין כעילת התערבות שנוסף בתיקון לחוק הבוררות מתשס"ט (סעיף 29ב') טרם הוגדר במלואו בפסיקה, אך יתכן – בלא שניטע מסמרות – כי הדבר נובע מן הקושי להגדרה כללית בכגון דא והצורך לבחון כל מקרה לגופו, ומכל מקום הדעת נותנת כי על השימוש בעילה להיות ככלל בנסיבות "זועקות", מה שאינו מתקיים בענייננו, נוכח תולדות היחסים בין הצדדים. לא ראינו עיוות דין גם בדרך שבה דן בית המשפט המחוזי בקשר לראיה, משביקש שתהא לפניו תמונה שלמה נוכח טענת עיוות הדין, ומשניתן למבקש יומו שם."
וישאל הקורא - היכן מצויה אותה הלכה חדשה המצדיקה את קיומו של דיון נוסף?
2.
לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, נועד ההליך של דיון נוסף לנושאים בעלי חשיבות משפטית, כאשר "ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או... מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה." בפסק הדין מושא הבקשה לא נקבעה כל הלכה, לא במפורש ולא במשתמע. אם שאלה זו לא הצדיקה הענקת רשות ערעור, מטבע הדברים לא יהיה בה ככלל כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף (ראו והשוו: דנ"א 5094/14 ד"ר יאלי הרן נ' מדינת ישראל – היועץ המשפטי לממשלה (19.8.2014); דנ"א 4150/99 זימן נ' ציטרין ,
בפסקה 6 (8.6.1999); דנ"א 3852/98 גורן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (6.8.1998)). עמד על כך הנשיא א' גרוניס :
"כאשר בית משפט זה בוחר שלא ליתן רשות ערעור... או שלא לדון בבקשת רשות ערעור כאילו ניתנה רשות, הרי ככלל ניתן ללמוד מכך כי לא נפסקה הלכה חדשה אשר עשויה להצדיק דיון נוסף... דחייתה של בקשת רשות הערעור, בלא ליתן רשות לערער או לחלופין, בלא לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות, מלמדת כי בית המשפט העליון לא ביקש לפסוק כל הלכה חדשה בהחלטתו" ( דנ"א 2792/14
פלוני נ' פלונית , פסקה 3 (13.4.2014)).
3.
טענותיו של המבקש הן ערעוריות במהותן, ומהבקשה עולה כי הן מכוונות בעיקרן עוד להליך הבוררות ולפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע, ההליך של דיון חוזר הוא הליך חריג שלא נועד להוות ערעור נוסף (ראו, למשל : דנג"ץ 5019/13
בית הדין השרעי לערעורים בירושלים נ' פלונית, פסקה 7 (14.8.2013)), ודאי כאשר מדובר בהליך בוררות שהיקף ההתערבות בו מצומצם. המבקש מתקשה להשלים עם תוצאות ההליך הראשון, אך בכך אין עילה לקיומו של דיון נוסף.
4.
סיכומם של דברים, הבקשה נדחית. לא בלי היסוס, לא ייעשה גם כאן צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א באלול התשע"ה (26.8.2015).
ה נ ש י א ה