פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
5661/07
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקש:
זאב כהן
נ ג ד
המשיב:
מנהל מס שבח מקרקעין
בקשה לקיום דיון נוסף על פסק-דין של בית-המשפט העליון מיום
12.6.07 בע"א 1501/05 שניתן על-ידי כבוד השופטים א' גרוניס, מ' נאור וא'
חיות
בשם המבקש:
עו"ד זיו שרון;
עו"ד דניאל מקליס
החלטה
בית המשפט העליון החליט לדחות ערעור שהגיש העותר שבפנינו, על החלטות ביניים ועל פסק-דין של ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכיר ורכישה), התשכ"ג-1993 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין ). העותר מבקש לקיים דיון נוסף בפסק-הדין של בית המשפט העליון (ע"א 1501/05, מפי השופטים א' גרוניס, מ' נאור וא' חיות).
ההליכים בפני רשויות המס נסבו על מכירת מקרקעין במסגרת הליך התמחרות, לאחר פירוק השיתוף בהם (העותר היה אחד מן הבעלים-השותפים). ועדת הערר לא ראתה לקבל את טענותיו של העותר, והוא השיג על כך בפני בית משפט זה. רוב הטענות שהעלה העותר בערעורו היו בעלות אופי עובדתי, והן נדחו ידי בית המשפט העליון (שציין בהקשר זה את סעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין, המגביל את זכות הערעור בכגון דא לבעיה משפטית בלבד). בית המשפט נדרש גם לשתי טענות משפטיות של העותר. טענה אחת היא, שועדת הערר נתנה החלטות ביניים בדן יחיד (יושב-ראש הועדה), אף כי הסמכות נתונה אך ורק לוועדה בהרכבה המלא. בית המשפט העליון כתב בעניין זה: "אף אם צודק המערער כי הסמכות להכריע בטענותיו המקדמיות נתונה למותב ולא ליושב ראש הוועדה לבדו, הרי שאין בכך כדי להועיל לו. ראשית, פסק הדין אשר ניתן על ידי המותב אימץ את החלטת הביניים... שנית, וחשוב מכך, לגופו של עניין לא סברנו כי יש ממש בטענות המקדמיות שהעלה המערער...". טענה שנייה שנדונה בפסק-הדין נוגעת לאי-מתן אפשרות לחקור עדים רלבנטיים. בית המשפט העליון בחן טענה זו לגופה – ולא מצא בה ממש.
אין עילה לקיים דיון נוסף בתיק זה. הנושא שהעותר מכוון אליו את חיציו בעתירה זו הוא מתן החלטות במותב חסר של ועדת הערר. אלא שבית המשפט העליון הניח כי העותר צודק בכך שהחלטות הביניים ניתנו במותב חסר, ועל אף הנחה זו, בנסיבות העניין, לא ראה עילה מספקת להתערבותו. עיון בפסק-הדין אינו מגלה בו הלכה חדשה המצדיקה קיומו של דיון נוסף, ונזכור בהקשר זה, כי ברגיל, "עד שנדע אם דברים שאמר בית-המשפט העליון בפסק-דין עולים הלכה, חייבת אותה הלכה לגלות עצמה על-פני פסק-הדין. וגילוי-פנים בהקשר ענייננו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכ וון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות" (דנ"א 4804/02 רביזדה נ' גולדמן , תק-על 2002(3) 585).
העתירה לדיון נוסף נדחית.
ניתנה היום, כ"ד באב התשס"ז (8.8.07).
המשנה-לנשיאה