דנ"א 5946/98 סעדי עפאף נ. מרעי אסלאן

זוהי עתירה לדיון נוסף בפסק הדין בע"א 1228/97 בו נדחה ערעורה של העותרת על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 1261/98.

1.המשיבים 1 ו2- עתרו לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין המצהיר עליהם כבעלים של חלקה בכפר מזרעה (להלן: "החלקה"). בעתירתם טענו כי רכשו את החלקה, בשנת 1962, ממשיב 3, שמכר להם את זכויותיו בקרקע וכן את זכויות העותרת, שהמשיב 3 היה מיופה כוחה, וכי העסקה הושלמה בהסכם בכתב. בית המשפט המחוזי - בפסק דינו השני באותו עניין, לאחר שקילת חומר הראיות ולאור עדותו של משיב 3, שהינו נפקד המתגורר בירדן החל משנת 77' - הגיע למסקנה כי אכן נערכה בשעתו עסקת מכר, בעלת תוקף מחייב, בין הצדדים, באמצעות המשיב 3, אשר פעל במסגרת סמכותו על פי ייפוי הכוח שניתן לו. משכך קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים 1 ו2- הם בעלי החלקה.

2.על פסק הדין הנ"ל של בית המשפט המחוזי ערערה העותרת לבית משפט זה. בית משפט זה דחה את הערעור בפסק דין קצר, לפיו:

"בניגוד לטענתו של פרקליט המערער אנו סבורים שלפנינו הכרעה המבוססת על ממצאים של מהימנות, ובכגון דא אין מקום להתערב; ואילו לעניין סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותמאני, יכולה עדותו של המשיב מס' 3 להיחשב כהודייה."

3.על קביעתו של בית המשפט בעניין סעיף 80 הנ"ל הוגשה העתירה לדיון נוסף. לטענת העותרת בקביעה הנ"ל קיים קושי רב וחידוש הנוגעים לסוגיית ההודאה השילוחית. לשיטתה, יש מקום לדיון נוסף בשאלה האם הודאת שלוח בעת שקיים, לפחות לכאורה, ניגוד אינטרסים בינו לבין נתבע יכולה להיחשב כהודאה שילוחית, לצורך סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני ולחייב את הנתבע.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי דין העתירה להדחות. לכאורה, מעלה העותרת סוגיות עקרוניות. עם זאת, פסק הדין, בו מבוקש דיון נוסף, מושתת על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ואינו קובע - על פניו - כל הלכה חדשה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כל מקום לדיון נוסף בו.

העתירה נדחית.