דנ"א 6104/97 דשנים אורגניים חברה בע"מ נ. איגוד ערים אזור דן (תברואה לסילו

דין העתירה לדיון נוסף להידחות.

1.בבסיס פסק דינו של בית המשפט, עומדת הכרעתו כי יש לסווג את המצג שנעשה על ידי המשיבים כלפי העותרת, ואשר על בסיסו ביקשה העותרת לבטל את ההסכם בין הצדדים, כהערכה או תחזית המתייחסת לעתיד.

בית המשפט קבע כי המצג האמור אינו יכול להקים עילה לביטול ההסכם בטענת טעות בכריתה (סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-). בית המשפט נטה לעמדה, כי אין לייחס משקל רב למצג האמור בהחלטת המשיבים להיקשר בהסכם הפשרה. בית המשפט דחה את האפשרות כי בנסיבות הענין מצגים אלה הפכו לתניה בחוזה שבין הצדדים. בית המשפט דחה גם את הטענה, כי יש להטיל על המשיבים את הסיכון לאי התקיימותם של המצגים. בהקשר זה נדרש בית המשפט להסכם הפשרה, וקבע כי מנגנון הבוררות אשר נקבע בו היה המנגנון שקבעו הצדדים לצורך התמודדות עם אי הוודאות הנוגעת למצגם של המשיבים.

טענותיה של העותרת נגד קביעותיו של בית המשפט בנקודה זו אינן מקימות עילה לקיומו של דיון נוסף. ביסודו של דבר, מדובר בשאלה של הערכת תוכנם ומהותיותם של המצגים שנעשו במקרה זה על ידי המשיבים כלפי העותרת, על רקע נסיבותיו הספציפיות של המקרה, אשר במרכזן שאלת פירושו הנכון של ההסכם שנכרת בין הצדדים. שאלת סיווגם של מצגים שנעשו במקרה פלוני - האם בתחזית מדובר או שמא במצג עובדה - אינה עילה לקיומו של דיון נוסף. כך גם שאלה קונקרטית הנוגעת לפירושו הנכון של הסכם שבין הצדדים.

2.גם בטענות העותרת ביחס לקביעות בית המשפט בעילת ההטעיה אין כדי להביא לקיומו של דיון נוסף. בניגוד לנטען, לא עולה מפסק הדין כי בית המשפט התכוון לקבוע כלל רחב לפיו אחד מן התנאים לגיבושה של עילת ההטעיה שבסעיף 15 לחוק החוזים חלק כללי, התשל"ג1973-, הוא קיומה של כוונה להטעות.

ראשית, מהתייחסותו של בית המשפט לטענות שעלו כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עולה בבירור כי בית המשפט לא סבר כי חוסר תום לב הוא יסוד של עילת ההטעיה (ראו בפיסקה 8 לפסק הדין).

שנית, מפסק הדין עולה כי התייחסותו של בית המשפט למצב דעתם של המשיבים בעת שעשו את המצג שעשו כלפי העותרת קשורה למסקנתו כי מדובר במצג תחזית הצופה פני עתיד. גישתו של בית המשפט היתה, כי האחריות בגין מצגים מסוג זה היא בגדר חריג. במסגרת זו, נדרש בית המשפט לאפשרות להטיל אחריות על המשיבים, מכוח העיקרון המאפשר לעשות כן כאשר מצג לגבי העתיד נגוע בהטעיה לגבי מצב דעתו של עושה המצג. זה היה הטעם לכך שבית המשפט נדרש למצב דעתם של המשיבים בעת שמסרו את המידע לעותרת. דברים אלה של בית המשפט משקפים את הדין בסוגיה זו (ראו ד' פרידמן, נ' כהן, חוזים (חלק ב') (ירושלים, 1992), בעמודים 796 ואילך). אין הם מגבשים כל עילה לקיומו של דיון נוסף.

3.אשר על כן, העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך 25,000 ש"ח.