דנ"א 6345/15 משה הרמן נ. עזבון המנוח מרדכי רשקס ז"ל

לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2599/13, ע"א 3046/13 הרמן נ' עלדור (3.9.2015) (מפי השופט צ' זילברטל , בהסכמת השופטים י' דנציגר ו נ' הנדל ).

רקע והליכים קודמים

1.

המנוח מרדכי רשקס ז"ל – שעזבונו הוא המשיב 1 (להלן: מרדכי ) – וגיסתו רבקה צורן (להלן: רבקה ) היו בעלים במשותף של נכס מקרקעין בשכונת נווה צדק בתל אביב, אשר עליו בניין ובו שלוש דירות שהושכרו לדיירים בשכירות מוגנת (להלן: המקרקעין ).

2.

בנו של מרדכי, צבי רשקס (המשיב 4; להלן: צבי ), פעל יחד עם אשתו ציפורה ואדם נוסף בשם יצחק ביטון (המשיב 5; להלן: ביטון ) על-מנת להוציא את המקרקעין מבעלותם של מרדכי ורבקה, ולהעביר את הזכויות בדירות לדיירים המוגנים המתגוררים בבניין. לשם כך, פנה צבי באמצעות ביטון למבקש, עורך הדין משה הרמן (להלן: עו"ד הרמן ), בבקשה כי יחתים את מרדכי על ייפוי-כוח כללי לטובתו. בהתאם לכך, ביום 8.12.2004 החתים עו"ד הרמן את מרדכי על ייפוי-כוח כללי לטובת צבי (להלן: ייפוי הכוח הכללי ).

3.

בהמשך זייפו צבי וציפורה, בעזרתו של ביטון, מסמכים שונים, לפיהם כביכול העניקה רבקה את חלקהּ במקרקעין במתנה למרדכי. כמו כן, ביקש צבי מעו"ד הרמן כי לצורך עסקת המתנה יכין תצהירים בשם מרדכי ובשם רבקה. עו"ד הרמן מילא את בקשתו של צבי, וביום 3.9.2005 החתים את מרדכי על תצהיר לפיו הוא מקבל את זכויותיה של רבקה ללא תמורה. במקביל, פנו צבי וביטון לדיירות מוגנות במקרקעין והציעו להן לרכוש את הדירות בהן הן מתגוררות. בהמשך, נחתם בין אחת הדיירות ושותפהּ (המשיבים 3-2; להלן: הקונים ) לבין צבי, כמיופה כוחו של מרדכי, הסכם להעברת הבעלות בנכס מידיו של מרדכי לידי הקונים (להלן: הסכם המכר ).

4.

בחודש מאי 2006 גילו הקונים כי על נכס המקרקעין רובץ חוב מס שבח. בעקבות גילוי זה, הגישו הקונים ביום 23.7.2006 תביעה בבית המשפט המחוזי נגד צבי, מרדכי ועו"ד הרמן, בין היתר לאכיפת חוזה המכר על ידי העברת הזכויות בנכס על שמם (להלן: תביעת הקונים ). כך נודע למרדכי ולרבקה על עסקת המכר לגבי נכס המקרקעין. במהלך הדיונים בתביעת הקונים הלך מרדכי לעולמו ועיזבונו נכנס בנעליו. במאמר מוסגר יצוין כי לאחר גילוי העברת הזכויות במרמה, הועמדו צבי, ציפורה וביטון לדין והורשעו, על סמך הודאותיהם, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף וקבלת דבר במרמה.

5.

בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ח' וינבאום וולצקי ) דחה את תביעת הקונים להעברת הזכויות בנכס על שמם וקבע כי הסכם המכר

בטל . בית המשפט המחוזי קבע כי מרדכי רומה, וכי השימוש בייפוי הכוח הכללי שנתן מרדכי לצבי לצורך מכירת הנכס נעשה שלא כדין ובניגוד לרצונו של מרדכי. בית המשפט המחוזי הוסיף והטיל אחריות על צבי ועל עו"ד הרמן לנזקם של הקונים.

6.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו שני ערעורים שנדונו יחד – ערעורו של עו"ד הרמן שהופנה נגד החלטתו של בית המשפט לבטל את הסכם המכר ולהטיל עליו אחריות לנזקם של הקונים; וערעור של הקונים, שהופנה כלפי ההחלטה לבטל את הסכם המכר ולא לאוכפו על העיזבון של מרדכי. על פסק הדין שניתן בערעורים הוגשה הבקשה לדיון נוסף שלפניי.

פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף

7.

פסק הדין בערעורים דן בשתי שאלות מרכזיות. השאלה האחת הייתה אם יש תוקף להסכם המכר. השאלה השנייה הייתה, בהנחה שיימצא כי ההסכם חסר תוקף, אם יש להטיל על עו"ד הרמן אחריות לנזקיהם של הקונים שנגרמו עקב ביטול ההסכם. הבקשה לדיון נוסף שלפניי עוסקת רק בהכרעתו של בית המשפט העליון בשאלה הראשונה.

8.

בפתח פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף, צוין כי אין מחלוקת כי מרדכי חתם על ייפוי הכוח הכללי בפני עו"ד הרמן, וכי באותה עת היה מרדכי כשיר מבחינה משפטית. על כן, נקבע כי השאלה הדרושה הכרעה היא, אם יש בכוחה של חתימתו של צבי על הסכם המכר כדי לחייב את מרדכי כלפי הקונים. בית המשפט הבהיר כי התשובה לשאלה זו מצויה בדיני השליחות. לפי דינים אלה, קיימות שלוש דרכים בהן יכולה פעולתו של השלוח (צבי) לחייב את השולח (מרדכי) כלפי צד שלישי (הקונים): (1) פעולה שנעשתה בתחום ההרשאה הפנימית של השולח; (2) פעולה שבוצעה כלפי צד שלישי שכלפיו יצר השולח מצג של הרשאה, אף אם הפעולה חרגה מההרשאה הראשונית שניתנה לשלוח (ובלבד שהצד השלישי לא ידע ולא צריך היה לדעת כי הנחזה להרשאה אינו כך בפועל); (3) ופעולה של השלוח שאושרה בדיעבד על-ידי השולח.

9.

בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין דרכים אלה לא מסייעות לקונים. ראשית, נקבע כי מכירת הנכס לקונים חרגה מההרשאה הפנימית שנתן מרדכי לצבי. בית המשפט עמד על כך שהיקף ההרשאה הפנימית הוא נגזרת של אומד דעתו של השולח, "... כפי שהוא נלמד מתוך לשון ייפוי-הכוח ומהנסיבות החיצוניות שבגדרן ניתן ייפוי-הכוח" (פסקה 24). במקרה דנן נקבע, כי אף שלשונו של ייפוי הכוח היא כללית, הנסיבות החיצוניות מלמדות כי מרדכי התכוון לתת לצבי הרשאה מוגבלת בהיקפה בלבד , אשר אינה כוללת הרשאה לסחר בנכסי המקרקעין שבבעלותו של מרדכי. מסקנה זו נסמכה על עדויות שנשמעו בבית המשפט המחוזי, שלפיהן מרדכי לא רחש אמון לצבי ולא סמך עליו בעניינים פיננסיים; על בחירתו של מרדכי שלא למנות את צבי כמנהל עיזבון; ועל בחירתו של צבי שלא להיות נוכח במעמד חתימתו של מרדכי על ייפוי הכוח הכללי. על רקע דברים אלה נקבע כי "הנסיבות החיצוניות שצוינו לעיל, הנוגעות למערכת היחסים שבין צבי למרדכי, מטות את הכף לעבר המסקנה כי היקף ייפוי-הכוח שנתן מרדכי לצבי לא כלל הרשאה לסחור בנכסי מקרקעין, על אף לשונו הכללית של ייפוי-הכוח" (פסקה 26).

בית המשפט הוסיף וקבע כי לצורך הערכת אומד דעתו של מרדכי בעת החתימה על ייפוי הכוח הכללי, יש לבחון בנוסף את הנסיבות שבהן נחתם ייפוי הכוח, ובפרט אם עו"ד הרמן נתן למרדכי הסבר מפורט על טיבו ומשמעותו של ייפוי הכוח. בית המשפט הדגיש כי נקודת המוצא להכרעה בסוגיה זו היא ההלכה הפסוקה, שלפיה נטל כבד רובץ על צד הטוען כי ייפוי הכוח עליו חתם בפני נוטריון לא הוסבר לו כראוי. אף-על-פי-כן, בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין

נסתרה החזקה שלפיה הנוטריון מילא את חובתו ותפקידו כהלכה: "... העדויות בדבר חוסר האמון שרחש מרדכי לצבי תומכות במקרה זה לא רק בטענה כי מרדכי לא התכוון להעניק לצבי הרשאה לסחור בנכסי המקרקעין שבבעלותו, אלא גם בטענה כי עו"ד הרמן [המבקש – מ.נ.] לא מילא את תפקידו כראוי" (שם). לפיכך, "נסיבות החתימה מצדיקות במקרה זה את העברת הנטל לעו"ד הרמן [המבקש – מ.נ.] להוכיח כי אכן מילא את חובתו כנוטריון, והסביר למרדכי לפני שחתם על ייפוי-הכוח הכללי את מהותו ומשמעותו של ייפוי-הכוח, וספציפית את ההשלכה של החתימה על יכולתו של צבי לסחור בנכסיו" (שם). בית המשפט קבע כי עו"ד הרמן לא הרים את הנטל המוטל עליו. לפיכך, נקבע כי מכירת המקרקעין על-ידי צבי לצדדים שלישיים חרגה מההרשאה הפנימית שניתנה לו במסגרת ייפוי הכוח הכללי.

10.

מכאן פנה בית המשפט לבחון את השאלה אם מרדכי כשולח יצר מצג שווא של הרשאה. בית המשפט קבע כי במקרה זה ניתן לייחס למרדכי "אחריות מסוימת" ביצירת מצג השווא, בשל העובדה שחתם על ייפוי-כוח כללי , "ובכך ייצר סיכון לצדדים שלישים המסתמכים על אותו ייפוי-הכוח" (פסקה 29). עם זאת, נקבע כי במקרה דנן תרומתו של מרדכי ליצירת מצג השווא אינה מצדיקה את חיובו בגין פעולות שביצע צבי במסגרת אותו מצג שווא של הרשאה. בית המשפט ציין כי מסקנתו זו נובעת מנסיבות המקרה שלפניו , וכי "... אין משמעות הדבר שבכל מקרה בו מעשיו של השולח מסתכמים בחתימה על ייפוי-כוח כללי לא תוטל על השולח אחריות בגין מצג של שליחות כלפי צד שלישי... המקרה שלפנינו אינו בא בגדרם של אותם מקרים, מאחר שנוכח קשיי הקריאה של מרדכי, גילו המתקדם ונסיבות החתמתו על ייפוי-הכוח, ספק אם ניתן לתלות בו את האחריות ליצירתו של מצג השווא כלפי הקונים" (שם). בית המשפט הוסיף וציין כי גם לקונים יש חלק מסוים בתאונה המשפטית שנוצרה, עד כדי כך שבית המשפט המחוזי מצא לנכון לייחס להם אשם תורם ביחסים שבינם לבין עו"ד הרמן. על כן, "בנסיבות אלה, המתווספות לאמור לעיל, בסופו של יום, בבחירה בין מרדכי לבין הקונים, צודק יותר שהנזק לא ייפול על שכמו של מרדכי שתרומתו ליצירת הסיכון היתה מועטה, אם בכלל" (שם). בית המשפט הוסיף וקבע כי משנקבע כי חתימתו של מרדכי על ייפוי הכוח הכללי ממילא אינה מחייבת אותו בגין המצג שנוצר, התייתר הצורך לבחון האם הקונים ידעו או לא ידעו על החריגה מההרשאה. לבסוף, קבע בית המשפט כי מרדכי אף לא אישר את פעולת השלוח, צבי, בדיעבד.

11.

לנוכח כל האמור לעיל, קבע בית המשפט העליון כי הסכם המכר נחתם ללא הרשאת בעליהם החוקיים של המקרקעין. לכן, נקבע כי יש להצהיר על בטלותו של הסכם זה ולדחות את תביעת הקונים לאכיפה.

עו"ד הרמן לא השלים עם תוצאה זו והגיש בקשה לדיון נוסף. בד בבד עם הבקשה לדיון נוסף, הגיש עו"ד הרמן בקשה למתן סעד זמני האוסר על ביצוען של פעולות במקרקעין שבמחלוקת.

הבקשה לדיון נוסף

12.

לטענת עו"ד הרמן, בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף נפסקה הלכה חדשה וקשה בעניין תוקפו של ייפוי-כוח נוטריוני, עליו חתם בגיר כשיר מבחינה משפטית. ראשית נטען, כי ההלכה הפסוקה קובעת כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה עדות לכך שאותו אדם היה מודע למשמעות המסמך ולתוצאות חתימתו עליו. לטענת עו"ד הרמן, פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף – הקובע כי חרף חתימתו של מרדכי על ייפוי הכוח הוא לא היה מודע למשמעות הנגזרת ממנו –

סותר הלכה זו. שנית, נטען כי בהינתן שבית המשפט קבע כי ייפוי הכוח הכללי יצר מצג חיצוני

ואובייקטיבי של הרשאה, ובשים לב לכך שהקונים

לא ידעו על החריגה מההרשאה הפנימית, ראוי היה לקבוע כי הסכם המכר תקף.

הכרעה

13.

דין הבקשה להידחות. לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, דיון נוסף יתקיים רק במקרים שבהם נקבעה על ידי בית המשפט העליון הלכה חדשה הסותרת הלכה קודמת או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי כי תידון בהליך זה. בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף לא נקבעה הלכה חדשה, וממילא לא הלכה המצדיקה דיון נוסף. בפסק הדין הדגיש בית המשפט כי ככלל, חזקה על אדם שהבין את משמעותו של ייפוי כוח עליו חתם בנוכחות נוטריון. אולם, הבהיר כי חזקה זו ניתנת לסתירה. בכך אין כל חידוש (ראו: ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' גדיר , פסקה 22 (10.3.2014), והאסמכתאות שם; השוו גם: ע"א 1319/06 שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ, פסקה 11 (20.3.2007)). זאת ועוד, מסקנתו של בית המשפט כי בענייננו נסתרה החזקה האמורה, נעוצה בנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן שפורטו לעיל. אין מדובר בהלכה חדשה "ההופכת את נטל הראיה ומטילה אותו על שכם מי שמבקש לתת למסמך תוקף" (פסקה 2 לבקשה לדיון נוסף), אלא ביישום של הלכות קודמות, אשר אינו מצדיק במקרה זה דיון נוסף.

14.

אף בהתייחסותו של בית המשפט לכך שמרדכי לא אחראי למצג החיצוני של ההרשאה שנוצר כלפי הקונים אין משום קביעת הלכה חדשה המצדיקה דיון נוסף. ראשית, קביעותיו של בית המשפט בהיבט זה נסמכו על פסיקה קודמת של בית המשפט העליון (ראו: ע"א 1808/11 אוחנה נ' ברימט , פסקאות 49-43 (20.1.2015)). בנוסף לכך, בית המשפט הבהיר כאמור כי קביעתו בנושא זה מוגבלת לנסיבותיו הפרטניות של המקרה וכי "אין משמעות הדבר שבכל מקרה בו מעשיו של השולח מסתכמים בחתימה על ייפוי-כוח כללי לא תוטל על השולח אחריות בגין מצג של שליחות כלפי צד שלישי..." (פסקה 29 לפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף). לנוכח דברים אלה, אין מקום להורות על דיון נוסף.

15.

אשר על כן, הבקשה לדיון נוסף נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני. משלא התבקשה תשובה, לא יהיה צו להוצאות.