דנ"א 6702/00 אריה אקסלרד נ. צור שמיר חברה לביטוח בע"מ

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, בגדרו ישובו ויידונו השיקולים המנחים לקביעת הפיצויים בגין ההיזקקות לעזרת הזולת של נכים קשים. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

2.בהיותו כבן שמונה-עשרה נפגע העותר 1 בתאונת דרכים, שכתוצאה ממנה הפך לנכה בשיעור של 100% לצמיתות. העותר והוריו (העותרים 2 ו3-) הגישו תביעת נזיקין נגד הנהג הפוגע ומבטחו לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי (השופטת י' הכט) קבע את גובה הפיצויים אשר על המשיבים לשלם לעותר. את פרט הנזק המשמעותי ביותר - שיעור הפיצוי בגין ההיזקקות לעזרת הזולת - העריך בית המשפט בסכום של 17,000 ש"ח לחודש. קביעה זו ביסס בית המשפט על ההערכה, שלסיפוק צורכי הטיפול בעותר יידרשו עובד זר וסיוע של עובד ישראלי, שעלות העסקתו גבוהה יותר מעלות העסקתו של עובד זר. על קביעה זו ערערו שני הצדדים. בערעור העותרים נטען, שאת הפיצוי היה על בית המשפט לחשב על-פי עלות העסקתם של עובדי סיעוד ישראלים בלבד. ואילו המשיבים השיגו בערעורם על גובה הפיצוי שנקבע לעותר בפריט זה, בטענה שהסכום שנקבע הוא מופרז ושמן הראוי היה לחשבו על-פי עלות העסקתם של עובדים זרים. בית המשפט העליון קיבל, בעיקרן, את טענות המשיבים והעמיד את שיעור הפיצוי בגין עזרת הזולת על סך 12,000 ש"ח לחודש. בית המשפט קבע, כי חובת הנפגע להקטין את נזקו מחייבת אותו להיזקק לעזרת עובדים זרים שעלות העסקתם נמוכה יותר. עם זאת, הביא בית המשפט בחשבון את האפשרות, שבעתיד עובדים זרים שוב לא יהיו עוד זמינים, או שעלות העסקתם תהיה גבוהה מן הרמה המקובלת כיום. בנוסף, הניח בית המשפט כי העותר יצטרך להעסיק, דרך קבע, גם עובד סיעוד ישראלי, כמחליף, בזמנים בהם העובד הזר לא יעבוד.

3.בעתירה לקיום דיון נוסף נטען, כי קביעת בית המשפט, לפיה ניתן וראוי להעסיק, לצורך הטיפול בנכים קשים, גם עובדי סיעוד זרים, ולא רק עובדים ישראלים, היא הלכה חדשה, חשובה וקשה, שהינה בעלת השלכה משמעותית על שיעור הפיצויים שייפסק לנכה בפריט הסיעוד, ואף על טיב הטיפול הסיעודי לו יזכה הנכה.

4.העתירה אינה מגלה עילה לקיום דיון נוסף. בהפחתת שיעור הנזק בגין עזרת הזולת, על בסיס חובת הנפגע להקטין את הנזק, אין משום חידוש הלכתי. בית המשפט אך יישם את ההלכה, לפיה במסגרת קביעת שיעור הפיצוי יש להכיר בהוצאות אשר נחוצות באופן סביר ואשר גובהן סביר (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה , פ"ד לו(3) 762, בעמ' 777; ע"א 2934/93 סורוקה נ' הבאבו , פ"ד נ(1) 675, בעמ' 689), כאשר במסגרת קביעת סבירות ההוצאות יש להביא בחשבון את חובת הניזוק להקטין את נזקו (ע"א 357/80 הנ"ל, בעמ' 778; ע"א 2934/93 הנ"ל, בעמ' 689). ממילא גם אין בפסק הדין משום פסיקת הלכה הסותרת הלכה קודמת, ואף לא משום חשיבות או קשיות, העשויים להעמיד עילה לקיום דיון נוסף, כדרישת סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-.

5.העתירה נדחית.