דנ"א 7923/07 שמעון שוקרון נ. מגדל חברה לביטוח

1.

לפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 5.9.07, שבו התקבלו בחלקם ערעוריהם הצולבים של הצדדים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שעניינו שומת הפיצויים המגיעים לעותרים בגין תאונת דרכים שהעותר 1 היה מעורב בה.

2.

בית המשפט המחוזי סקר את מצבו הרפואי החמור של העותר, הסובל מפגיעה מוחית, משיתוק כמעט מלא ומבעיות רפואיות רבות נוספות. מומחה רפואי שמונה על-ידי בית המשפט קבע כי העותר סובל מנכות בשיעור של 100% לצמיתות, וכי הוא זקוק, בין היתר, למסגרת סיעודית ולמעקב רפואי צמוד. בפסק-דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי תוחלת חייו של העותר קוצרה בחמש שנים, כי בנסיבות המקרה המקום המתאים לעותר הוא מוסד סיעודי ולא בית המשפחה, ובהתאם לכך קבע את הפיצויים בראשי הנזק השונים.

3.

על-פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הגישו שני הצדדים ערעורים לבית המשפט העליון. בפסק-דינו נשוא עתירה זו קיבל בית המשפט העליון (מפי המשנה לנשיאה א' ריבלין , ובהסכמת השופטים

מ' נאור

ו ד' חשין ) את הערעורים בחלקם. בין היתר, נקבע כי " יש לתקן את דרך חישוב החיסכון הנובע משהותו של המערער במוסד, שאותו יש לנכות מהפסד השתכרותו " . נקבע, כי יש לחלץ את ידת הנפגע לאחר שמביאים בחשבון את הקופה המשותפת, המורכבת גם מהכנסת בת-הזוג, וכן להביא בחשבון את השינויים הדינאמיים במצב המשפחה, כגון יציאת הילדים מהבית בבגרותם וכדומה. בנוסף, נקבע כי יש לבטל את החיוב בשכר טרחה עבור אותו חלק מן הפיצוי המיוחס למימון הוצאות השהות של המערער במוסד, היות והמשיבות נשאו מלכתחילה בהוצאות השהות במוסד והבהירו כי בכוונתן להוסיף לעשות כן גם בעתיד.

4.

על פסק-דינו של בית המשפט העליון בערעור הוגשה העתירה לקיום דיון נוסף שבפניי. לטענת העותרים, יש לקיים דיון נוסף בפסק הדין נשוא העתירה, בשתי שאלות משפטיות. הראשונה, עניינה בביטול פסיקת שכר הטרחה בגין דמי האשפוז. השנייה, נוגעת לקביעה כי חישוב החיסכון של ידת הקיום והצריכה של העותר ייעשה לפי עיקרון "הקופה המשותפת". באשר לשאלה הראשונה , טוענים העותרים כי קביעה זו סותרת את ההלכה לפיה הפיצוי שייך לניזוק – והרי אם הפיצוי שייך לניזוק, אזי יש לפסוק בגינו שכר טרחה הולם. לטענתם, לאחר שנקבע כי יש לשלם את דמי האשפוז לעותר 1, מן הראוי היה לפסוק שכר טרחת עורך-דין גם בגין רכיב זה של הפיצוי. עוד נטען בהקשר זה, כי קביעה זו עלולה לגרור סחף של הצהרות מצד חברות הביטוח כי מרכיב זה או אחר של הפיצוי אינו שנוי במחלוקת, על-מנת לחסוך את שכר הטרחה בגינו. לבסוף, טוענים העותרים כי בעניינם הייתה למעשה שאלת דמי האשפוז נתונה במחלוקת בין הצדדים – היות שהמשיבים טענו כי יש לשלם את דמי האשפוז בתשלום עתי למוסד בו שוהה העותר 1, ולא ישירות לעותרים, טענה אשר נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. העותרים מדגישים כי הם אלו שיינזקו מקביעה זו, היות שייאלצו לשלם לבא-כוחם שכר גבוה ביותר מכיסם, בהתאם לסך כל הפיצוי שנקבע להם. באשר לשאלה השנייה , טוענים העותרים כי הקביעה לפיה יש להחיל בעניינם את עיקרון "הקופה המשותפת" מביאה לתוצאות מקפחות ובלתי צודקות. לטענתם, בפסק הדין נקבע כי יש להוסיף את הכנסת העותרת 2 לחישוב הקופה המשותפת, ורק לאחר מכן לחשב את ידת העותר 1, היינו, " מנת הקיום והצריכה ה"נחסכת" בעקבות מימון הוצאות אלה במסגרת השהות במוסד " (בפסקה 4 לפסק-הדין). לטענת העותרים, בעקבות התאונה הפסיקה העותרת 2 לעבוד, עקב הצורך לסעוד את העותר 1 במוסד ולטפל לבדה בארבעת ילדיהם. לכן, לטענתם, אופן חישוב זה מביא להגדלת הניכוי מסכום הפיצוי, בעוד שבפועל ההכנסה של העותרת 2 נגרעה ממנה בעקבות התאונה.

5.

לאחר הגשת העתירה לדיון נוסף, הגישה לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: המבקשת) בקשה להצטרף להליך במעמד של ידידת בית המשפט, בכל הנוגע לשאלת הזכאות לקביעת שכר טרחת עורך-דין. לטענת המבקשת, משהוגשה תביעת העותרים לבית המשפט המחוזי, כל השאלות היו במחלוקת בין הצדדים, ועל כן נדרש פרקליטם של העותרים להוכיח את כל מרכיבי התביעה. לטענתה, העובדה כי בשלב כלשהו בהמשך הדברים הודו המשיבים בנדבך מסוים של התביעה, אינה יכולה לאיין את העבודה שהושקעה ולבטל באופן זה את שכר הטרחה הראוי. על כן, נטען, כי יש לקיים דיון נוסף בשאלת חישוב שכר הטרחה, ולקבוע כי הסכום הקובע כולל בתוכו גם חיובים כספיים בעין.

6.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות. בניגוד לטענות העותרים, לא נקבעה בפסק הדין הלכה כלשהי בכל הנוגע לאופן חישוב שכר טרחת עורך-דין, כמו גם לעיקרון "הקופה המשותפת". למעשה, טענות העותרים מבקשות לערער את קביעותיו העובדתיות של פסק-הדין, כגון הקביעה כי מימון הוצאות שהותו של העותר 1 במוסד על-ידי המשיבות לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים. באשר לסוגיה זו, קבע בית המשפט בפסק-הדין נשוא העתירה כי:

"המשיבות נשאו מלכתחילה בהוצאות השהות במוסד והבהירו שיוסיפו לעשות כן גם בעתיד (ראו תצהיר מיום 10.7.2001). גם הסכום לא היה שנוי במחלוקת, כפי שנאמר מפורשות בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי. התוצאה היא כי יבוטל החיוב בשכר טרחה עבור אותו חלק מן הפיצוי המיוחס למימון הוצאות השהות של המערער במוסד" (בפסקה 5 לפסק-הדין).

מהאמור עולה, כי לא נקבעה כאן הלכה משפטית כלשהי, העשויה להשפיע על כלל ציבור עורכי הדין או על אופן חישוב שכר טירחת עורך-דין. לעניין פסיקה דומה בעבר ראו בית משפט זה, בע"א 442/92 אלול נ' נגר (לא פורסם, 13.6.1994), כי:

"בית המשפט פסק שכר טירחת עורך דין למערער, כשהוא מחושב גם לגבי הוצאות אישפוז. המשיבה, ציון חברה לביטוח בע"מ, קיבלה על עצמה לשלם ושילמה בפועל את כל הוצאות האישפוז עוד לפני הגשת התביעה, היא קיבלה על עצמה לשלמם גם בעתיד, מבלי שהיתה בעניין זה כל מחלוקת של ממש בין הצדדים. בנסיבות אלה, לא היתה הצדקה לחייב את המשיבה לשאת בתשלום שכר טירחת עורך דין מחושב גם לגבי הוצאות האישפוז".

בנסיבות אלה, ברי כי אין בפסק-הדין נשוא העתירה משום קביעת הלכה חדשה או קשה בעניין פסיקת שכר-טירחת עורך-דין, העשויה להצדיק קיום דיון נוסף בפסק הדין.

7.

אשר לשאלת עיקרון "הקופה המשותפת" – גם כאן לא נפסקה בפסק-הדין הלכה משפטית העשויה להקים עילה לדיון נוסף בפסק-הדין. כל שנקבע הנו כי בית המשפט המחוזי לא יישם כהלכה את שיטת ה"ידות", היות שיישומה של שיטה זו מחייב תחילה להביא בחשבון את "הקופה המשותפת", הכוללת גם את הכנסת בת הזוג, וכן עניינים נוספים, כגון השינויים הדינאמיים במצב המשפחה. יישומה של שיטה זו מבוסס על פסיקתו העקבית של בית משפט זה, ואין באופן הפעלת השיטה משום הלכה חדשה (ראו והשוו: ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 11.4.2006); ע"א 4431/05 "המגן" - חברה לביטוח בע"מ נ' צרור (טרם פורסם, 10.8.2006)). בנסיבות אלה, לא מצאתי כי מתקיימת בעתירה שלפניי עילה לקיום דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון, בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

אשר על כן, העתירה נדחית.