דנ"א 8399/21מאונס עבד אלחלים נ. עלי זידאן

בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ע' פוגלמן , ג' קרא ו י' אלרון ) בע"א 5611/21 ובע"א 6114/21 מיום 23.11.2021 (להלן: פסק הדין ), בגדרו נדחו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר הורה על קיום בחירות חוזרות לראשות המועצה המקומית כפר מנדא.

רקע ופסק דינו של בית המשפט העליון

1.

בבחירות לראשות המועצה המקומית כפר מנדא, אשר התקיימו ביום 30.10.2018, התמודדו שני מועמדים: המבקש, אשר קיבל 50.11% מהקולות הכשרים; והמשיב 1 (להלן: המשיב ), אשר קיבל 49.89% מהקולות. הפער בין שני המועמדים הסתכם ב-26 קולות. המשיב הגיש ערעור בחירות לבית המשפט לעניינים מנהליים. משנדחה ערעורו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור, שבמהלך הדיון בה התברר כי המשטרה פתחה בחקירה בחשד לעבירות על טוהר הבחירות. בית משפט זה הורה ביום 7.10.2019 על ביטול פסק הדין בערעור הבחירות ועל החזרת התיק לבית המשפט לעניינים מנהליים לצורך דיון בממצאי החקירה המשטרתית (בר"ם 292/19 (השופט ע' פוגלמן , בהסכמתי ובהסכמת השופט מ' מזוז )). בהמשך דחה בית המשפט לעניינים מנהליים פעם נוספת את ערעורו של המשיב, תוך שמירת זכותו לפתוח בהליך אזרחי לאחר סיום החקירה המשטרתית. על כך הגיש המשיב בקשת רשות ערעור, שממנה חזר בו ביום 9.3.2020 בהמלצת בית המשפט (בר"ם 8248/19 (הרכב בראשותי יחד עם השופטים פוגלמן ו מזוז )).

2.

החקירה המשטרתית הסתיימה בחודש נובמבר 2020 ובעקבותיה הוגשו תשעה כתבי אישום נגד אחד-עשר נאשמים. ביום 28.12.2020 הגיש המשיב המרצת פתיחה שבה טען כי חומר החקירה כולל ראיות לשוחד בחירות בהיקף העולה על 26 קולות, וביום 11.7.2021 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את תביעתו של המשיב והורה על קיום בחירות חדשות במועצה. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי המרצת הפתיחה התבססה על שלוש טענות עיקריות: (א) ליקויים בהתנהלות בקלפי מס' 16; (ב) קניית קולות לטובת המבקש בכספי שוחד; ו-(ג) קניית קולות תמורת הענקת עבודות שִׁזְרוּעַ (זריעה מחדש) באצטדיון הכדורגל המקומי (להלן, בהתאמה: פרשת קלפי 16 , פרשת קניית הקולות ו פרשת השזרוע ). עוד הבהיר בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי מכיוון ששלושה מהעדים בהליך התייחסו לחקירותיהם במשטרה במסגרת התצהירים שהגישו, הרי שחומרי החקירה בעניין זה הם קבילים.

באשר לפרשת קלפי 16, קבע בית המשפט המחוזי שהטענות בנושא כבר נדונו במסגרת ערעור הבחירות וכי אין הצדקה לבירורן מחדש. באשר לפרשת קניית הקולות, נקבע כי גם אם הוכחו בהקשר זה ליקויים לגבי מספר קולות מסוים, לא הוכח שיש בליקוי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. באשר לפרשת השזרוע, ציין בית המשפט המחוזי כי מאחד מכתבי האישום עלה שאדם בשם אחמד עבדאללה ניסה לקבל מהמבקש ומהמשיב שוחד, בתמורה לקולו ולקולותיהם של בני משפחתו, וכי המבקש והמשיב סירבו שניהם. אולם, בית המשפט המחוזי קבע שהוכח כי "ניתנה הנחייה" לבני משפחתו של עבדאללה להצביע עבור המבקש, מתוך הבנה שהוא יסייע לעבדאללה לקבל עבודות גינון. זאת, אף שלא הוכח כי המבקש הוא שנתן לעבדאללה הבטחה חד-משמעית בנושא (פסקה 4 לפסק הדין נושא הבקשה דנן). עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מספר הקולות שהושפעו מכך עולה על פער הקולות בין המבקש למשיב, אך דחה את טענת המשיב כי יש לגרוע את הקולות הללו ממכסת הקולות שלטובת המבקש, בקבעו כי לא ניתן לדעת בוודאות כיצד אותם מצביעים היו בוחרים להצביע. לפיכך נקבע כי אין מנוס מביטול הבחירות וקיומן מחדש.

3.

המבקש והמשיב הגישו ערעורים על פסק הדין, אשר נדחו בפסק הדין נושא הבקשה שלפניי. השופט פוגלמן , שכתב את חוות הדעת העיקרית ואליו הצטרפו השופטים קרא ו אלרון – ציין תחילה כי היבטים רבים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינם מקימים עילה להתערבות, ודחה את טענות הצדדים בהקשר זה מכוח

תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. עם זאת, צוין כי יש מקום לדון לגופו של עניין במספר סוגיות ספציפיות שנדונו בפסק הדין.

4.

השופט פוגלמן עמד בחוות דעתו על המסגרת הנורמטיבית המאפשרת הגשת ערעור בחירות ותביעה אזרחית ביחס לאותה פרשיית בחירות. אפשרות זו, כך הוסבר, נקבעה ברע"א 94/83 חרזאללה נ' פקיד הבחירות למועצה המקומית זמר , פ"ד מט(3) 793 (1994) (להלן: עניין חרזאללה ) – שם נדונה השאלה אם ניתן לברר טענות לשוחד בחירות במסגרת סד הזמנים שנקבע להכרעה בערעורי בחירות, שעה שהחקירה המשטרתית בנושא עודנה בעיצומה. וכך קבע בית המשפט בעניין חרזאללה :

"בפני מי שמבקש לבטל בחירות בשל שוחד בחירות עומדים שני מסלולים, שכל אחד מהם יפה לשעתו, לנסיבותיו ולדיות הראיות. היה ולדעת המבקש יש בידו די ראיות להוכיח את טענתו במסגרת החוק [חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965] – יגיש ערעור בחירות על-פי החוק. אין בידו ראיות מבוררות בשלב זה להוכחת הטענה, יגיש בקשה לפסק-דין הצהרתי, לכשיתבררו העובדות ויימצאו הראיות" ( שם , בעמ' 802).

השופט פוגלמן הוסיף כי בעת שניתנה הלכת חרזאללה , שני סוגי ההליכים – ערעור בחירות ובקשה לפסק דין הצהרתי – נדונו כהליכים אזרחיים, ומשכך ההבדל העיקרי ביניהם היה המועד להגשת כל אחד מההליכים. דא עקא, בשנת 2002 הועברו ערעורי הבחירות לתחום סמכותו של בית המשפט לענייני מנהליים, והוחלו עליהם הוראות הדין בעניין ערעור מנהלי. שינוי זה, כך צוין, יצר "פער של ממש" בין שני המסלולים שנועדו לברר טענות לביטול בחירות.

5.

בענייננו, כך הסביר השופט פוגלמן , טענותיו של המבקש התמקדו בפער שבין שני סוגי ההליכים במישור של דיני הראיות. המבקש טען כי יש להחיל על ההליך דנן את כללי הראיות והקבילות של הדין האזרחי ולפיכך, היה מקום לקבוע שחומרי החקירה אינם קבילים. בהקשר זה קבע השופט פוגלמן "איני סבור ששאלה זו מתעוררת במלוא היקפה במקרה דנן, וזאת מאחר שבית המשפט המחוזי נתן דעתו למכלול הנסיבות הדיוניות הייחודיות בתיק הנוכחי ומצא כי יש לאפשר 'הגמשה' מסוימת בהיבט הראייתי, בפרט בשים לב לניהולו של ההליך במקביל להליכים הפליליים ומבלי שקבע מסמרות בהתייחס למלוא היקפה של השאלה" (פסקה 9 לפסק הדין).

6.

עוד דחה השופט פוגלמן את טענת המבקש כי יש להקיש לענייננו מעניין חרזאללה , שם נקבע כי עדותו של איש משטרה שהיה מעורב בחקירה שהתקיימה בחשד לשוחד בחירות – מהווה עדות שמיעה, ומשכך לא ניתן לבסס ממצאים על עדות זו לבדה. השופט פוגלמן קבע כי נסיבות המקרה שלפנינו אינן דומות לנסיבות עניין חרזאללה , ומשכך הקביעות באותו עניין אינן מובילות בהכרח למסקנה שחומרי החקירה שאליהם התייחס בית המשפט המחוזי אינם קבילים. השופט פוגלמן הוסיף ופירט את השיקולים שהובילו את בית המשפט המחוזי, "בנסיבות המיוחדות של מקרה זה", למסקנה שחומרי החקירה הם קבילים – ובהם העובדה שלא מדובר בהמרצת פתיחה "רגילה" אלא בהליך הכפוף ל"מגבלות דיוניות" מורכבות, וזאת, בין היתר, על רקע ניהולם של ההליכים הפליליים במקביל (פסקה 12 לפסק הדין). עוד הודגש כי "דבריו של בית המשפט [המחוזי] בעניין חומרי החקירה, קבילותם וההגמשה בהיבט הראייתי נאמרו במסגרת דיון בפרשת קניית הקולות, שאין מקום לטעת בה מסמרות, שכן ההכרעה בהליך קמא נסמכה כאמור על מכרז השזרוע" ( שם ). כמו כן הודגש כי בכל הנוגע לפרשת השזרוע, בית המשפט המחוזי הסתמך על חומרים נוספים פרט לחומרי החקירה. נוכח כל זאת קבע השופט פוגלמן כי אין מקום להתערב "בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להידרש גם לחומרי החקירה בנסיבות הקונקרטיות של מכרז השזרוע וזאת מבלי לטעת מסמרות בסוגיה הכללית, שיש לקוות כי יינתן לה מענה על ידי המחוקק [...]" (בפסקה 13).

7.

עוד דחה השופט פוגלמן טענה נוספת שהעלה המבקש – לפיה לא היה מקום לקבוע שפרשת השזרוע הובילה לליקוי בבחירות, מכיוון שהמבקש סירב להצעתו של עבדאללה. השופט פוגלמן ציין שגרסתו של המבקש בהיבט זה מעוררת קושי, ומכל מקום, חומר הראיות שהוגש לבית המשפט המחוזי מלמד "ברמת ההוכחה שנדרשת לצורך ההליך שלפנינו" כי תגובתו של המבקש הובילה את עבדאללה לסברה שניתנה הבטחה, וכי עבדאללה פעל לממש את חלקו בהבטחה באמצעות חלוקת קולותיהם של בני משפחתו. כמו כן דחה השופט פוגלמן את טענת המשיב בעניין גריעת הקולות שהושפעו מפרשה זו.

בשולי דבריו הביע השופט פוגלמן ביקורת על כך שהמשיבה 3 (מנהלת הבחירות למועצה המקומית כפר מנדא) נמנעה מלנקוט עמדה ביחס למחלוקות הקונקרטיות בהליך, והסתפקה בטענה כי ראוי שבית המשפט יקבע שבהליכי בחירות המוגשים בהתאם להלכת חרזאללה , "כללי הראיות יהיו דומים במהותם לכללי הראיות החלים בהליך המנהלי". בהקשר זה הודגש בפסק הדין " בהינתן מסקנתנו המתייחסת למקרה הקונקרטי לא מצאנו כי בשלב זה נדרשת הכרעה בטיעון זה במלוא היקפו".

8.

השופטים קרא ו אלרון הצטרפו, כאמור, לחוות דעתו של השופט פוגלמן , ולפיכך נדחו שני הערעורים ללא צו להוצאות. מכאן הבקשה לדיון נוסף שלפניי.

טענות הצדדים בבקשה

9.

המבקש טוען כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה לפיה "יש לאפשר 'הגמשה' בהיבט הראייתי" כאשר הליך אזרחי בעניין ביטול בחירות מתנהל במקביל להליך פלילי העוסק בשוחד בחירות, ובפרט כי קבילותן של הראיות בהליך האזרחי תיבחן בהתאם לכללי הראיות שנהוגים בהליכים מנהליים. הלכה זו, כך נטען, עומדת בניגוד להלכת חרזאללה ולפסקי הדין שבאו בעקבותיה. כמו כן טוען המבקש כי מסקנתו של בית המשפט העליון אינה עולה בקנה אחד עם הנטל ה"מוגבר" שמוטל על מי שמבקש לבטל בחירות שהתקיימו; וסותרת הלכות קודמות שלפיהן פסילת קולו של מצביע מסוים עקב שוחד בחירות, אינה משפיעה בהכרח על קולותיהם של מצביעים אחרים שבסביבתו. בהקשר אחרון זה מלין המבקש על כך שבית המשפט פסל לא רק את קולו של עבדאללה, אלא גם את קולותיהם של בני משפחתו אשר לא קיבלו בעצמם שוחד. המבקש טוען כי בית המשפט הסתמך בהקשר זה אך ורק על הציפייה של עבדאללה לקבלת תמורה, וזאת מבלי שהוכח שציפייה זו השפיעה על בני משפחתו; מבלי שהוצגו ראיות בדבר "דפוס ההצבעה" המשפחתי; ומבלי שנבחן כיאות אם הקולות הללו היו עלולים להשפיע על תוצאת הבחירות. לטענת המבקש, מסקנתו של בית המשפט עלולה לעודד מניפולציה של הליכי בחירות, שכן "ההלכה החדשה היא שכל קבוצה של אנשים יכולה לפסול קולות ולבטל בחירות גם אם הזוכה כלל לא מעורב בה".

המבקש מוסיף ומציין כי בית המשפט המחוזי ניהל את המרצת הפתיחה כך שהעדים נשמעו בדלתיים סגורות וללא נוכחות הצדדים עצמם, וכי על פרוטוקול הדיון הוטל איסור פרסום. על רקע זה נטען כי בבית המשפט העליון נקבעה הלכה קשה נוספת לפיה הדיון בתביעה לסעד הצהרתי לביטול תוצאות בחירות, אשר מתקיים במקביל לניהול הליך פלילי, "יהא בדלתיים סגורות וחסוי מן הציבור לרבות ציבור הבוחרים". כמו כן מלין המבקש על התנהלותה של המשיבה 3 וטוען כי היא הסתירה עובדות רלוונטיות מבית המשפט.

10.

להשלמת התמונה יצוין כי הבחירות החדשות לראשות המועצה המקומית נקבעו ליום 22.2.2022. ביום 13.1.2022 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

ולעיכוב הבחירות עד להכרעה בבקשה שלפניי. בהחלטתי מיום 16.1.2022 קבעתי כי אין מקום למתן סעד ארעי בהקשר זה והוריתי למשיבים להתייחס בתגובותיהם גם לבקשה זו.

11.

המשיב סבור כי דין הבקשה לדיון נוסף להידחות. לגישתו, ההתייחסות בפסק הדין להשלכותיה של הלכת חרזאללה נכתבה מעבר לצורך ותוך שהובהר כי הסוגיה אינה מחייבת הכרעה בענייננו, ולפיכך פסק הדין אינו עומד באמות המידה לקיום דיון נוסף. המשיב סבור כי טענותיו של המבקש הן "ערעוריות" גרידא, וכי הלכה למעשה לא נקבעה בפסק הדין כל הלכה חדשה. עוד סבור המשיב כי המבקש השתהה יתר על המידה בהגשת בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין, ומכל מקום אין עילה להיעתר לה. זאת, בראש ובראשונה מכיוון שפסק הדין לא כלל הכרעה אופרטיבית, כך שקביעת מועד הבחירות החדשות "אינה ביצוע של הוראת פסק הדין".

12.

המשיבה 2 (ועדת הבחירות למועצה המקומית כפר מנדא) סבורה אף היא כי אין עילה לקיום דיון נוסף, ולשיטתה פסק הדין עולה בקנה אחד עם הלכות קודמות של בית המשפט העליון בהקשר זה. גם המשיבה 3 סבורה כי דין הבקשה לדיון נוסף להידחות, ולטענתה לא נקבעו בפסק הדין הלכות חדשות כלשהן. המשיבות 3-2 מוסיפות וטוענות כי אין בסיס לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בבקשה לדיון נוסף על נספחיה, בפסק הדין נושא הבקשה ובתגובות המשיבים, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בהתאם לסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, דיון נוסף בפסק דין יתקיים רק באותם מקרים חריגים שבהם נפסקה הלכה אשר עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית משפט זה, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה זו ראוי לקיים בה דיון נוסף (ראו, למשל: דנ"א 898/21 עיריית כרמיאל נ' המשביר 365 החזקות בע"מ , פסקה 7 (19.5.2021); דנ"א 1654/20 מובילי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל , פסקאות 6-5 (8.6.2020)).

לא שוכנעתי כי נסיבות חריגות מעין אלו מתקיימות בענייננו, וזאת בעיקר מן הטעם שבפסק הדין כלל לא נפסקה הלכה חדשה. כפי שהודגש לעיל, לאורך הדיון בערעורים חזר בית המשפט העליון והדגיש כי הכרעתו ממוקדת בנסיבות הייחודיות של המקרה דנן, ונסמכת על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. נסיבות אלו הובילו את בית המשפט העליון למסקנה שבעניינו לא מתעוררת "במלוא היקפה" שאלת כללי הקבילות בהליכים אזרחיים בעניין ביטול תוצאות בחירות – וזאת, בין היתר, מכיוון שהכרעתו של בית המשפט המחוזי לא התבססה רק על חומרי החקירה אלא גם על חומרים נוספים. אם כן, בית המשפט העליון תחם את הכרעתו למקרה הקונקרטי שלפניו, ונמנע מלקבוע מסמרות בסוגיה העקרונית שעליה ביסס המבקש את עיקר בקשתו. לפיכך לא ניתן לומר שבפסק הדין נקבעה הלכה חדשה כלשהי, לא כל שכן הלכה העומדת באמות המידה המחמירות לקיום דיון נוסף (השוו: דנ"א 4165/19 משרד הביטחון - מדינת ישראל נ' קוזלי , פסקאות 12-11 (12.11.2019); דנ"א 3367/20 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' סלע חברה למוצרי בטון בע"מ , פסקה 7 (30.7.2020)) .

14.

למעשה, השגותיו של המבקש על פסק הדין הן "ערעוריות" במהותן, ומשכך אין בהן כדי להצדיק קיום דיון נוסף (דנ"א 420/21 פרויקט אורנים בע"מ נ' אורתם סהר הנדסה בע"מ , פסקה 7 (15.3.2021)). זאת במיוחד בכל הנוגע לטענה בעניין האופן שבו ניהל בית המשפט המחוזי את הדיון בהמרצת הפתיחה, שכן סוגיה זו אף לא נדונה במישרין בפסק דינו של בית המשפט העליון – וכבר נפסק כי מה ש"לא נמצא" בפסק הדין וההחלטה לא התבססה עליו, אינו יכול להוות "הלכה " (ראו לעניין זה: דנ"א 5388/20 אורון אחזקות מלונאות ותיירות בע"מ נ' פקיד שומה יחידה ארצית לשומה , פסקה 13 (11.10.2020)).

15.

מן הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה לדיון נוסף נדחית – ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט העליון. המבקש יישא בהוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ש"ח לכל אחד מהם.