דנ"א 9325/05 הדסה אביגדורוב נ. רשות הנמלים והרכבות-רכבת ישראל

מונחת בפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 1528/05 רשות הנמלים והרכבות - רכבת ישראל נ' אביגדורוב שניתן ביום 14.9.05.

העותרת הינה החוכרת והמחזיקה במקרקעין בשטח של 4,440 מ"ר בכפר מל"ל ואף ביתה של העותרת מצוי בשטח זה. לצורך הנחת תוואי רכבת הפרברים וסלילת כביש 531 הופקעו במלואם המקרקעין של העותרת על ידי שני צווים שהוצאו מכוח סעיף 3 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: פקודת הדרכים ). הצו הראשון פורסם ביום 29.6.95 והצו השני פורסם ביום 13.8.98. תכניות המתאר התואמות את כל אחד משני הצווים אושרו רק לאחר פרסום הצווים. השאלה שהתעוררה, איפוא, במקרה דנן הייתה האם הייתה המשיבה 1 רשאית להפקיע את המקרקעין של העותרת לפני אישורן של תכניות המתאר הרלוונטיות.

המשיבה 1 הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה ובגדרה ביקשה סעד הצהרתי לפיו מותר לה לתפוס חזקה מיידית במקרקעין. בית המשפט המחוזי (השופטת גרסטל ) דחה את התובענה וקבע כי צווי ההפקעה הוצאו שלא כדין, משום שהוצאו לפני אישור תכניות המתאר המתאימות. בית המשפט המחוזי קבע כי לאור הוראות סעיף 277ז וסעיף 261(ד) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) היה על המשיבה 1 לפעול בהתאם לתכנית מאושרת, כאשר הפקיעה את המקרקעין (ההוראות האמורות פוטרות את המדינה מן הצורך בהיתר בניה לשם התוויתה, סלילתה או סגירתה של דרך. עם זאת, סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבניה מחייב את ביצוע העבודות הנזכרות בהתאם לתכנית מתאר מאושרת). המשיבה 1 הגישה ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וערעורה התקבל. בית המשפט העליון קבע (מפי השופטת ארבל ובהסכמת הנשיא

ברק והשופט ג'ובראן ) כי סעיף 277ז לחוק התכנון והבניה, הקובע כי אין צורך בהיתר בניה לשם ביצוע עבודות בדרך שסעיף 3 לפקודת הדרכים הוחל עליה לפני כניסתו לתוקף של חוק התכנון והבניה, איננו רלוונטי להפקעות שנעשו לאחר כניסתו לתוקף של החוק. עוד ציינה השופטת ארבל כי ככלל מוטלת על הרשות המפקיעה חובה להשלים את הליכי התכנון לפני הפקעת המקרקעין. זאת, אף אם ההפקעה נעשית בהתאם לפקודת הדרכים. אף על פי כן, בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן סברה השופטת ארבל כי יש לסטות מן הכלל הנזכר לאור חשיבות התכלית שלשמה הופקעו המקרקעין והיותה של רכבת הפרברים פרויקט לאומי. השופטת ארבל הוסיפה כי היקף הפרויקט עשוי להצדיק את קיום הליכי התכנון במקביל להליכי ההפקעה והפגם שבהוצאת צווי ההפקעה לפני אישור תכניות המתאר תוקן עם אישור התכניות. הנשיא ברק הסכים לתוצאה אליה הגיעה השופטת ארבל, אך ציין כי עקרונית קיימת סמכות להפקיע מקרקעין לפני סיום הליכי התכנון הן לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות ) והן לפי פקודת הדרכים. לשיטתו של הנשיא ברק חוקיות ההפקעה במצב מעין זה צריכה להיבחן במישור שיקול הדעת המינהלי; היינו, יש לבדוק האם ביצוע ההפקעה לפני השלמת הליכי התכנון בנסיבות קונקרטיות עולה בקנה אחד עם עקרונות הסבירות והמידתיות.

העותרת טוענת כי פסק הדין נשוא העתירה מהווה חידוש במסגרת היחס בין חוק התכנון והבניה לפקודת הדרכים. כן טוענת העותרת, כי בפסק הדין טמון קושי מכיוון שעל אף שנקבע שככלל יש להשלים את הליכי התכנון לפני ביצוע ההפקעה, הרי החריג שנקבע לכלל זה במקרה דנן יביא למצב בו לעולם הפקעת מקרקעין מכוח פקודת הדרכים תגרום לסטייה מן הכלל. עוד טוענת העותרת, כי לאור קיומן של הוראות בדבר הפקעת מקרקעין (בין היתר לשם סלילת דרכים) בחוק התכנון הבניה מן הראוי לעשות שימוש בהוראות אלה ולא בהוראות פקודת הדרכים המנדטורית, שפגיעתה בזכות הקניין של הפרט חמורה יותר.

לאחר שעיינתי בעתירה ובפסק הדין אליו היא מתייחסת שוכנעתי כי דין העתירה להידחות. בפסק הדין נשוא העתירה לא נקבעה הלכה חדשה, לא כל שכן הלכה המצדיקה קיומו של דיון נוסף. בית משפט זה כבר קבע בעבר כי בנסיבות מסוימות ניתן להפקיע מקרקעין אף לפני השלמת הליכי התכנון (ראו: בג"צ 67/79 שמואלזון נ' מדינת ישראל , פ"ד לד(1) 281; בג"צ 3028/94 מהדרין נ' שר האוצר , פ"ד נא(3) 85). אמנם, באותם מקרים השאלה התעוררה ביחס להפקעה לפי פקודת הקרקעות ולא להפקעה לפי פקודת הדרכים, כפי שאירע במקרה שלפנינו, אולם בהבחנה זו אין די על מנת להצדיק את בחינת הסוגיה בהליך של דיון נוסף. בסופו של יום, נבחנה בפסק הדין נשוא העתירה חוקיות ההפקעה בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של המקרה. משלא נפסקה בפסק הדין הלכה חדשה, חשובה או קשה אין מקום להיענות לעתירה לקיום דיון נוסף על אף הפגיעה הקשה בעותרת.

אשר על כן, העתירה נדחית.