דנג"ץ 1348/98 סמיח כאמל סרחאן נ. בית המשפט המחוזי

1.עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (כב' המשנה לנשיא, כב' השופט י' קדמי וכב' השופט י' גולדברג) מיום 8.2.98, שדחה את עתירתו של העותר נגד בית המשפט המחוזי בחיפה, שסרב להתיר לעותר, הנאשם בהליך שבפניו, להגיש כראייה חוות דעת פסיכולוגית. בפסק דינו קבע בית המשפט העליון:

"ההחלטה בדבר דחיית הבקשה הנ"ל נתונה לערעור במסגרת ערעור על פסק הדין, אם יוגש כזה. אשר, על כן, אין מקום לפניה בענין זה בעתירה לבג"ץ. העתירה נדחית."

לטענת העותר, הגם שבית המשפט העליון לא התייחס לשאלת סמכותו לדון בהליכי ביניים במסגרת הליך פלילי, הרי תוצאתו המעשית של פסק הדין היא שלילת סמכותו, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה, כפי שנקבעה בבג"ץ 583/87 יהושע הלפרין

נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא (4) 683, 687 ובבג"ץ 267/88 רשת כוללי האידרא נ' בית המשפט לעניינים מקומיים , פ"ד מג (3) 728, 733. עוד טוען העותר כי משמעותה של פסיקתו של בית המשפט העליון במקרה זה היא, כי לעולם לא יתערב בית המשפט העליון בהחלטות בינים בהליכים פליליים, וזאת אף אם מדובר בהחלטות הפוגעות בעיקרי הצדק הטבעי ובזכותו החוקית של נאשם למשפט הוגן. לפיכך, טוען העותר, כי פסק הדין נשוא עתירתו קובע הלכה חדשה וקשה, המצדיקה את קיומו של דיון נוסף.

2.דין העתירה להידחות. הואיל ובעבר דחיתי עתירה לדיון נוסף בעניין דומה (דנג"ץ 779/97 סולימאן סולימאן בן עבאס נ' מדינת ישראל , טרם פורסם), אין לי אלא לחזור על הדברים שנאמרו שם, דברים שכוחם יפה גם לענייננו:

"פסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף אינו עומד בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, אין חידוש ואין בו קשיות. פסק הדין מבטא מדיניות שיפוטית אותה אימץ בית משפט זה זה מכבר, מדיניות לפיה יימנע בית משפט זה, בשבתו כבג"צ, מהתערבות בהליכים פליליים המתנהלים בערכאות נמוכות...

סוגיית ההתערבות וצדקתה מסורה להרכב הדן בכל עתירה ועתירה. נמצא אם כן כי פסק הדין שעליו מבקש העותר לקיים דיון נוסף אינו קובע הלכה חדשה אלא מיישם הלכה קיימת על הסיטואציה שהייתה בפני בית המשפט."

כאמור, גם דין העתירה שבפני להידחות, מן הטעמים שהובאו לעיל.

העתירה לקיום דיון נוסף נדחית.