פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנג"ץ
2465/10
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. שר המשפטים
2. היועץ המשפטי לממשלה
בקשה לקיום דיון נוסף בפסק-דין של בית-המשפט העליון מיום
10.3.10 בבג"ץ 9420/09 שניתן על-ידי כבוד השופטים ע' ארבל, א' חיות וי'
דנציגר
בשם המבקש:
עו"ד ודים שוב;
עו"ד דוד הלוי
בשם המשיבים:
עו"ד טל ורנר-קלינג
החלטה
1.
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק הדין בבג"ץ 9420/09 פלוני נ' שר המשפטים (לא פורסם, 10.3.2010) שניתן על-ידי כבוד השופטים ע' ארבל , א' חיות וי' דנציגר , בו נדחתה עתירה לביטול החלטת המשיב להסגיר את העותר לאוקראינה.
העותר עלה לארץ מאוקראינה בשנת 1999. בשנת 2002 הגישה אוקראינה בקשה להסגירו, מן הטעם שהוא חשוד בעבירה של רצח שוטר. ב-2007 פנה היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה להכריז על העותר כבר-הסגרה. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין – נדחה, תוך שבית המשפט העליון הוסיף תנאים שרק בהתקיימם תתאפשר ההסגרה (להלן: פסק הדין שבערעור ). משנדחה הערעור, הפך תוקף ההכרזה על העותר כבר-הסגרה לסופי, על כן רשאי היה שר המשפטים להורות על הסגרת העותר לאוקראינה, לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה
או החוק ). העותר פנה לשר המשפטים בבקשה שלא להסגירו, ובעקבות כך נערך שימוע בעניינו. לאחר שמיעת עמדת העותר ועמדת היועץ המשפטי לממשלה, ולאחר התייעצות עם שר החוץ, חתם שר המשפטים על צו הסגרה בעניינו של העותר. כנגד החלטה זו הגיש העותר עתירה לבג"ץ.
2.
בית המשפט דחה את העתירה. בפסק הדין שניתן בעניינו של המבקש, הדגיש בית המשפט כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הדין הקובע שהעותר הוא בר-הסגרה, ולכן ידון רק בטענות הנוגעות להפעלת סמכותו של שר המשפטים. וכן הודגש כי התערבות בהחלטות השר תעשה תוך ריסון רב. ב בג"ץ 852/86
אלוני
נ' שר
המשפטים , פ"ד מא(2)1 (1987) (להלן: עניין אלוני ) נקבעו קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת של שר המשפטים בבואו להפעיל את סמכותו לפי סעיף 18 לחוק. נפסק שם כי כאשר התקיימו תנאי החוק והחשוד הוכרז כבר-הסגרה, יורה השר על קיום ההסגרה, אלא אם קיימות "נסיבות מיוחדות וכבדות משקל" המצדיקות הימנעות מכך (עניין אלוני , בעמ' 47). כן נפסק כי סיכון "מבוסס ומהותי" לשלומו של המוסגר יכול להישקל על ידי השר במסגרת סעיף 18, אך זאת רק אם יש "יסוד ממשי" לסבור שקיים סיכון כזה, ולא מדובר על השערה בלבד (שם, בעמ' 54). בעניין הנדון, פסק בית המשפט כי העותר לא הוכיח נסיבות מסוג זה. הראיות שהביא העותר לא הצביעו על חשש ממשי וקונקרטי לחייו או לשלמות גופו. בנוסף, קבע בית המשפט בשבתו כבג"ץ כי אוקראינה התחייבה לקיים את התנאים שהוצבו בפסק הדין שבערעור. לאור זאת נפסק כי שר המשפטים פעל בצורה סבירה, ואין להתערב בהחלטתו. מכאן העתירה שלפני לקיום דיון נוסף.
3.
העותר סבור כי יש לקיים דיון נוסף בעתירה, שכן פסק הדין שניתן בעתירתו משנה את ההלכה בכל הנוגע לרף הראייתי הדרוש להוכחת חשש לחייו וגופו של אזרח המבוקש במדינה זרה. כמו כן טוען העותר כי קיימת בענייננו מחלוקת בין שני גופים ממשלתיים – משרד החוץ, שהמליץ לכאורה שלא להסגירו, והיועץ המשפטי לממשלה, שתומך בהסגרה. בית המשפט הכריע בין עמדות שני הגופים, וזאת, כך נטען, מבלי לקיים דיון מעמיק בהן.
4.
לאחר עיון בפסק הדין של בית המשפט העליון ובטענות העותר, הגעתי לכלל מסקנה כי פסק הדין אינו מקים עילה לקיום דיון נוסף. סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי דיון נוסף יערך רק במקרה בו "ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש... מקום לדיון נוסף". תנאים אלו לא התקיימו במקרה דנן. פסק הדין בעניינו של העותר אינו מקים הלכה חדשה, אלא מיישם הלכות קודמות ובוודאי שאינו סותר אותן. אף לגופו של עניין, לא הוכיח העותר כי שר המשפטים פעל בחוסר סבירות המצדיקה את התערבות בית המשפט. העותר לא הצליח להוכיח חשש ממשי וקונקרטי לחייו או לשלמות גופו. טענותיו בעתירה ובהודעת העדכון שהגיש מסתמכות על אמירות כלליות לגבי מצב הכלואים באוקראינה, ובכל הנוגע לכשלים פוליטיים ולעבירות סחר בבני אדם.
על פי המבוקש והמוסכם יפורסם פסק הדין בבג"ץ 9420/09.
סופו של דבר, העתירה לדיון נוסף נדחית.
ניתנה היום, ד' בתמוז התש"ע (16.6.2010).
המשנה-לנשיאה