דנג"ץ 2514/17 דניאל מולקנדוב נ. פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)

לפניי בקשה להורות על קיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 9882/16 מיום 6.3.2017, שניתן מפי השופט נ' סולברג ובהסכמת השופטים ס' ג'ובראן ו ע' ברון . בפסק הדין נדחתה עתירתו של המבקש שהלין על פתיחת חקירה כנגדו לאחר מגעים שהתנהלו בינו לבין הרשויות בנוגע להפיכתו לעד מדינה.

1.

בשלהי שנת 2014 המבקש פנה באמצעות בא כוחו לפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) (להלן: הפרקליטות ) וביקש לחשוף בפניה פרשת שחיתות ציבורית שבמהלכה העניק למר אמנון כהן, שכיהן באותה תקופה כחבר כנסת, טובות הנאה בתמורה לקידום עסקיו וענייניו של המבקש. כיוון שהמבקש עלול היה להסתבך גם הוא בפרשה זו, לפני מסירת המידע לפרקליטות דרש בא כוחו שלא ייעשה במידע שימוש כנגדו. התחייבות זו ניתנה על ידי הפרקליטות ביום 25.12.2014 וזה נוסחה:

"1. במענה לפנייתך הריני לאשר ולהתחייב כי מידע שימסור מרשך, באמצעותך, בקשר לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס, לרבות הקלטות ותמליליהן, ישמשו אך לשם הערכת המידע והראיות ובמידה ולא ייחתם עם מרשך הסכם לשמש כעד מדינה, לא יעשה כל שימוש במידע, בין אם כחומר חקירה ובין אם לצרכי מודיעין.

2.מובהר כי אם המידע או חלקים ממנו היו ידועים לרשויות, בין אם במסגרת חקירה פלילית, משמעתית ובין אם כחומר מודיעיני, במועד מוקדם למועד מכתבי זה, או שייוודעו לרשויות אכיפת החוק ממקורות אחרים בעתיד, לא יהיה בהתחייבות זו כדי להשפיע על אותו המידע ועל אפשרויות השימוש בו.

3.ככל שלא נודיעך, תוך 14 יום, כי קיימת חקירה או מידע כאמור בידי רשויות האכיפה אזי לא תחול ההסתייגות המפורטת בסיפא לסעיף 2 לעיל.

4.למען הסר ספק מובהר כי למרשך לא ניתנה ולא ניתנת כל הבטחה, בין אם במפורש ובין אם במשתמע, להתקשר עמו בהסכם, או להיטיב עמו בכל דרך אחרת, עקב מסירת מידע או בכלל ומסירת המידע על ידו, כמוה כהסכמה לאמור במכתבי זה".

2.

לטענת המבקש, בשלהי שנת 2015 פנו אליו גורמי תקשורת וביקשו שימסור להם את פרטי הפרשה. לכן, פנה המבקש לפרקליטות על מנת להבין היכן עומדת החקירה ונענה שהוחלט לסגור את התיק בעניין. לפיכך, העביר המבקש את המידע לתקשורת, תוך שהוא מודיע זאת לפרקליטות שהגיבה לכך בשוויון נפש. הכתבה בעניינו של המבקש שודרה ביום 10.3.2016. בשלהי שנת 2016 התחילו חקירות של גורמים בפרשה, כולל המבקש ואשתו. כשפנה המבקש לרשויות במטרה להבין מדוע הוא נדרש לחקירה חרף ההחלטה על סגירת התיק, הודיעה הפרקליטות למבקש שהוחלט על פתיחה מחודשת של חקירת הפרשה בשל חומרי חקירה חדשים שהגיעו לידיה. בנוגע להסכם בין הפרקליטות למבקש, הבהירה הפרקליטות שהוא לא חל על הדברים שמסר המבקש בתחקיר הטלוויזיה. על החלטה זו של הפרקליטות לפתוח בחקירה כנגד המבקש על אף ההסכם ביניהם הוגשה העתירה דנן.

3.

המבקש טען שאסור היה לפרקליטות לפתוח בחקירה נגדו. לטענתו יש בהתחייבות הפרקליטות כדי להטיל חיסיון על המידע שמסר במהלך המגעים עם הפרקליטות וכך גם על הדברים שנמסרו בתחקיר הטלוויזיה. נטען שהתנערות מהסכם זה היא לא הגונה והיא תרתיע אנשים שיבקשו לחשוף שחיתויות בעתיד. מנגד, טענו המשיבות שההחלטה לפתוח את החקירה מחדש התבססה על חומר מתחקיר הטלוויזיה שלא היה ידוע להן בזמן החקירה. המשיבות הוסיפו שפתיחת החקירה היא בשיקול דעתן ושההסכם אינו מחיל חיסיון על מידע שמסר המבקש אם הוא הגיע אליהן בשלב מאוחר יותר ממקור חיצוני. כמו כן, הודגש שהחקירה תנוהל בידי צוות חדש שלא נטל חלק במגעים עם המבקש.

4.

כאמור, בית המשפט דחה את העתירה. בפתח דבריו, תיאר בית המשפט את הדין החל על הסוגיה. צוין, כי בהתאם להוראות היועץ המשפטי לממשלה וההלכה הפסוקה, גם מבלי להיזקק להתחייבות המפורשת מטעם הרשויות, הן היו חייבות שלא להשתמש במידע שמסר להן המבקש במסגרת המגעים להפיכתו לעד מדינה. אולם, נקבע שפירושו של ההסכם מעלה שההתחייבות לא להשתמש במידע שמסר המבקש לא חלה על המידע שהגיע לרשויות כתוצאה מתחקיר הטלוויזיה. זאת, לנוכח לשון ההסכם, נסיבותיו, ההלכה הפסוקה והנחיות היועץ המשפטי לממשלה. אמנם, בית המשפט העיר כי ניתן ומוטב היה לנסח את ההסכם בדרך בהירה יותר, אך גם בנוסחו הנוכחי המסקנה אליה הגיע בית המשפט נותרה בעינה. לכן, נפסק שמשבחר המבקש למסור בפומבי את המידע שבידיו, לא חל על מידע זה חיסיון מכוח ההסכם המדובר.

על פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפניי.

5.

לטענת המבקש, בית המשפט קבע הלכה חדשה בפסק הדין, שלפיה מידע שיגיע לאחר מגעים לכריתת הסכם עם עד מדינה שפנה ביוזמתו לרשויות יכול להוביל לפתיחת חקירה נגדו. המבקש טען שזו הלכה שתגרום לכך שאיש לא יגיע מיוזמתו לחשוף בפני הרשויות פרטים על אודות פרשיות שכאלו. זאת, שכן ההתחייבות כלפיו תהיה מגודרת וחלקית. כמו כן, נטען שהפסיקה והנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין אינן מתייחסות למקרה שכזה ושהמבקש לא היה מודע לכך שמצב שכזה ייתכן. המבקש הדגיש שהלכה זו היא בעייתית מקום שאדם פנה מיוזמתו לרשויות ושבלעדי פנייה זו הן לא היו יכולות לדעת על הפרשה. בנוסף, המבקש טען שהיה נכון לפרש את ההסכם לרעת מנסחיו, ולכן קביעתו של בית המשפט הייתה שגויה. לנוכח אלו נטען שמדובר בהלכה חשובה אשר מצדיקה דיון נוסף, ושמפני חדשנותה יש מקום שהיא לא תחול בעניינו של המבקש.

6.

מנגד, המשיבות טענו שבפסק הדין מושא הבקשה לא נקבעה כל הלכה. נטען שמדובר בפסיקה שמבוססת על נסיבות המקרה החריגות ושאין בה כדי ללמד על הכלל. המשיבות הדגישו שהתביעה הכללית רואה חשיבות רבה בשמירה על מוסד עד המדינה. עם זאת, משהפיץ המבקש את המידע בתקשורת, לא ניתן היה למנוע את השימוש בו. הודגש, כי במקרה דנן המבקש לא סיכן את עצמו עת פנה לרשויות, שכן המידע שעל בסיסו נפתחה החקירה הוא המידע שהגיע לרשויות באמצעות תחקיר הטלוויזיה. לטענת המשיבות, אם פסיקתו של בית המשפט הייתה הפוכה, דווקא בכך היה כדי לפגוע באינטרס הציבורי, שכן מי שיבקש להימלט מעונש יפנה לרשויות בהצעה לשמש כעד מדינה, וגם אם הצעתו לא תתקבל הוא יקנה לעצמו חסינות. זאת, אף אם יגיעו לרשויות ראיות מפליליות ממקור אחר או אם הוא עצמו יספר לציבור כולו על התנהגותו הפלילית. המבקש הגיב לדברי המשיבות והדגיש, בין היתר, שההשתתפות בתחקיר הטלוויזיה נעשתה לתכלית ציבורית ובתיאום עם הפרקליטות.

7.

דין הבקשה להידחות. דיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ניתן מקום שנפסקה הלכה חדשה וקשה או הלכה שסותרת הלכות קודמות. במקרה דנן, כפי שציין גם המבקש, פסיקתו של בית המשפט נטועה בעובדות המקרה ונובעת מהן. אף שמדובר בפסיקה חדשנית מעצם אופיו המיוחד של המקרה, פסק הדין לא קבע כל הלכה כללית בעניין והוא מושתת על נסיבות המקרה ועל נוסחו של ההסכם בין המבקש והפרקליטות. בית המשפט אף סייג את דבריו, באומרו ש"אין בדברים אלה כדי לקבוע מסמרות לכל עניין עתידי" (פס' 31 לפסק הדין מושא הבקשה). לכן, אף אם בשל ייחודו של המקרה ניתן היה לראות בו כמעין פיתוח הלכתי, אין בכך כדי להצדיק את קיומו של דיון נוסף, שכן לשם כך "נדרשת הלכה מיוחדת וחריגה שיש בה כדי לשנות באורח מהותי נורמות ששררו עובר להלכות שנדונו והוכרעו בפסק הדין" (דנ"א 304/14 זוהר נ' לוין , פס' 14 (20.7.2014)). אמנם, בית המשפט ציין בדבריו שהיה מקום לנסח טוב יותר את ההסכם עם המבקש. אכן, מצופה מן הרשויות שינהגו בזהירות רבה במקרים כאלו והיה מקום להקפיד על הבהרת ההבנות בין הצדדים, כך שהמבקש יהיה מודע להשלכות האפשריות של מעשיו ושל שיתוף הפעולה עם תחקיר הטלוויזיה. אולם, השגותיו של המבקש על פרשנות ההסכם או על התנהלות הפרקליטות הן טענות ערעוריות באופיין שלא יכולות להוות עילה לקיומו של דיון נוסף (ראו: דנג"ץ 5019/13 בית הדין השרעי לערעורים בירושלים נ' פלונית , פס' 7 (14.8.2013)).

סוף דבר, הבקשה נדחית.