דנג"ץ 2645/19ברוך דוד ויינר נ. משרד הפנים- רשות האוכלוסין, ההגירה ומעבירי הגבול

זו בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה (השופטים ע' פוגלמן , ע' ברון , י' אלרון ) מיום 28.3.2019 בבג"ץ 8682/18 שבו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת משרד הפנים שלא לאשר את בקשתו לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות ).

1.

המבקש הוא אזרח רוסיה אשר ביקש מעמד בישראל מכוח חוק השבות ובקשתו נדחתה לאחר שנקבע כי המסמכים שהגיש להוכחת היותו יהודי מזויפים. עתירה קודמת שהגיש המבקש נגד החלטה זו נמחקה בפסק דין מיום 14.12.2017, וזאת תוך שנקבע כי פתוחה בפניו הדרך להמציא מסמכים וראיות נוספים ולפעול בדרכים נוספות לקבלת מעמד בישראל (בג"ץ 6636/16 ויינר נ' שר הפנים (14.12.2017)). עוד נקבע כי צו ביניים שניתן על ידי בית המשפט ביום 8.1.2017 ואסר על הרחקתו של המבקש מהארץ יוותר על כנו עד ליום 1.4.2018 (להלן: צו הביניים ).

2.

ביום 29.3.2018 הגיש המבקש בקשה לקבלת מעמד עולה על סמך גיור פרטי שנערך בישראל ביום 25.3.2018, דהיינו בתקופה בה היה צו הביניים בתוקף. בקשתו נדחתה מן הטעם שלא החזיק באשרה תקפה במועד גיורו, ולכן אין לראות בו כמי ששהה כדין בישראל בעת הגיור כמשמעותו של מונח זה בהקשר של רכישת מעמד מכוח חוק השבות. כנגד החלטה זו הופנתה העתירה שבכותרת שהגיש המבקש ובה טען כי בהינתן צו הביניים יש לראותו כמי ששהה כדין בישראל במועד הגיור. טענה זו של המבקש נדחתה בפסק דין קצר מיום 26.3.2019, בהתבסס על פסיקתו של בית משפט זה בבג"ץ 4535/11 מקלרן נ' משרד הפנים (29.6.2016) (להלן: עניין מקלרן ) לפיה שהות כדין שיש בה כדי להגשים את תכליתו של חוק השבות היא שהות באשרה בת תוקף. הוטעם, כי צו הביניים אינו יכול להיחשב אשרה בת תוקף כמובנה בעניין מקלרן , ומשכך דין העתירה להידחות.

3.

מכאן הבקשה בה טוען המבקש כי בפסק הדין של בית משפט זה נקבעה הלכה חדשה אשר עומדת בסתירה להלכות הנהוגות בתחום זה, בהן לא נדונה השאלה אם שהייה בארץ מכוח צו ביניים בעת גיור מהווה שהייה כדין לעניין תחולת חוק השבות. לשיטתו, מדובר בפסיקה עקרונית הפוגעת בהסתמכות של מתגיירים על צווי ביניים שיפוטיים.

4.

עיינתי בבקשה על נספחיה ובאתי לידי מסקנה כי דינה להידחות שכן אין היא עומדת באמות המידה לקיום דיון נוסף בפסק דין של בית משפט זה (ראו סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וכן דנ"א 4253/18 יעקב פרג'י נ' שזור מושב עובדים להתיישבות חקלאית , פסקה 5 (7.10.2018)). בעניין מקלרן נדונה פרשנותו של הדיבור "שהייה כדין" לצורך תחולתו של חוק השבות עבור מי שבא לישראל, ובעודו שוהה בה כדין עבר תהליך של גיור. נפסק, כי לעניין זה שהות כדין שיש בה כדי להגשים את תכליתו של חוק השבות היא שהות ב אשרה בת תוקף . בפסק הדין מושא הבקשה יישם בית המשפט הלכה זו בקבעו – פה אחד ובתמצית – כי אין לראות בצו הביניים שמנע את הרחקתו של המבקש מן הארץ משום אשרה בת תוקף, כמובנה בעניין מקלרן . אמנם השאלה האם יש לראות בשהייה בישראל בחסות צו בייניים שיפוטי משום "שהייה כדין" לעניין חוק השבות, לא נדונה במפורש בפסק הדין בעניין מקלרן , ומבחינה זו ניתן להשקיף על הקביעה הנ"ל כנדבך נוסף בהתפתחות הפסיקה בהקשר זה . עם זאת, כלל הוא כי פיתוח פסיקתי של הלכה קיימת אין בו בהכרח כדי להצדיק קיום דיון נוסף ( דנ"א 1032/18 אלדר נכסים בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב , פסקה 7 (18.9.2018)), והוא הדין במקרה דנן.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.