דנג"ץ 2654/98 ארד ניסים נ. הממונה על היגבלים עסקיים

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (כב' השופטים מ' חשין, ד' דורנר וי' גולדברג) בבג"ץ 1694/97 מיום 23.2.98 .

1.להלן יובא פסק הדין במלואו:

"הממונה על ההגבלים העיסקיים סירב לפתוח בחקירה כבקשת העותרים. על סירוב זה רשאים העותרים לערור לפני היועץ המשפטי לממשלה וזכותם שמורה להם לערר זה. כן שמורה להם זכותם לתביעת נזיקין כהוראת סעיף 50 לחוק ההגבלים העיסקיים, תשמ"ח1988-. העותרים יגישו ערר ליועץ המשפטי לממשלה, אם יבקשו לעשות כן, תוך 30 ימים מהיום.

על יסוד האמור אנו מחליטים למחוק את העתירה באין צו להוצאות."

2.בעתירה שבפני טוענים העותרים, כי בית המשפט התעלם מן העובדה שבהודעה המשלימה שהוגשה מטעם פרקליטות המדינה עובר למתן פסק הדין, הציג הממונה על ההגבלים העיסקיים (להלן: "הממונה") את עמדתו הסופית והמגובשת בסוגיה נשוא העתירה, כך שבית המשפט יכול היה, לשיטתם של העותרים, לדון בעתירתם לגופה. עוד טוענים העותרים נגד קיפוח דיוני שנגרם להם, לטענתם, ונגד אי-קבלת עמדתם העקרונית.

3.דין העתירה לקיום דיון נוסף להידחות: סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- קובע, כי נשיא בית המשפט העליון (או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך) רשאי להורות על קיומו של דיון נוסף:

"אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש... מקום לדיון נוסף."

תנאים אלה לא התקיימו בפסק הדין נשוא העתירה שבפני: בית המשפט לא קבע כל הלכה, וממילא לא חידש הלכה ולא סתר הלכה קיימת. כל שנקבע הוא, כי העותרים לא מיצו את ההליכים העומדים לרשותם מכח דין ולפיכך דין עתירתם להימחק. הטענות שבעתירה שבפני אינן אלא טענות ערעור על פסק הדין - ולא לכך נועד הדיון הנוסף. למעלה מן הצורך, אוסיף, כי העובדה שעמדתו הסופית של הממונה בעניין נשוא העתירה הובאה בפני בית המשפט על ידי פרקליטות המדינה אינה מצביעה על כך שאף היועץ המשפטי לממשלה גיבש עמדה בסוגיה. כעולה מפסק הדין, העותרים טרם פנו ליועץ המשפטי לממשלה בערר על החלטת הממונה, וממילא היועץ המשפטי לממשלה טרם נדרש לערר זה.

העתירה לקיום דיון נוסף נדחית איפוא.