פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנג"ץ
2941/15
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המבקשים:
1. מייק ואן קול
2. אמילדה פט מונגקל
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. השופט י' עמית, שופט בית המשפט העליון
3. השופט צ' זילברטל, שופט בית המשפט העליון
4. השופט א' שהם, שופט בית המשפט העליון
בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון
בבג"ץ 2635/15 מיום 28.4.2015,
שניתן על ידי כבוד
השופטים:
י' עמית
,
צ' זילברטל
,
א' שהם
ובקשה לעיכוב ביצוע מיום 29.4.2015
בשם המבקשים:
מר מייק ואן קול
החלטה
1.
לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 2635/15.
2.
בקשה זו מהווה הליך נוסף בשורה של הליכים, אשר בכולם התבקש סעד אשר ימנע את הרחקתה מהארץ של המשיבה 2, נתינת הפיליפינים אשר נכנסה לישראל ביום 11.2.2014 באשרת תייר מסוג ב/2. תחילה, דחה בית המשפט לעניינים מנהליים בקשה לצו ביניים, אשר ימנע את הרחקתה של המשיבה 2 מהארץ עד לסיום ההליכים בעניינה, וקבע שעליה לעזוב את ישראל עד ליום 6.4.2015 (עמ"נ (מחוזי י-ם) 51125-02-15 מיום 25.3.2015). ביום 5.4.2015 ניתנה החלטתה של השופטת ע' ברון בבר"מ 2315/15, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, וכן נדחתה בקשה לצו ביניים. במסגרת ההחלטה נקבע שעל המשיבה 2 לעזוב את הארץ עד ליום 12.4.2015.
3.
על החלטה זו הוגשה העתירה מושא הבקשה לדיון נוסף, אשר נדחתה על הסף ביום 28.4.2015 (השופטים
י' עמית , צ' זילברטל ו א' שהם ). במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט כי דין העתירה להידחות, מאחר שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות אחרות של בית משפט זה. בפסק הדין צוין גם כי העתירה משוללת תשתית עובדתית, נטולת טיעונים משפטיים וחסרת אסמכתאות. יצוין עוד, כי בקשת המבקשים לפטור מאגרה שהוגשה במסגרת הליך זה נדחתה, אך המבקשים לא הסדירו את תשלומה ובמקום לעשות כן הגישו בקשה לצו ביניים. בית המשפט החליט לדון בעתירה לפנים משורת הדין בשל דחיפותה, אך הטיל על המבקשים הוצאות בסך 1,500 ש"ח, לאור ריבוי ההליכים והניסיונות לחמוק מתשלום אגרה. יש להזכיר כי באופן זה נהגו המבקשים גם במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה, וכי בקשה לפטור מאגרה הוגשה גם במסגרת הליך זה.
4.
ומכאן לבקשה שלפניי. הבקשה שהגישו המבקשים דלה בפרטים עובדתיים. עם זאת, מההחלטות הקודמות שניתנו בעניין זה ניתן ללמוד כי המבקש 1 טוען שהמבקשת 2 היא בת זוגו, וכי השניים פנו בבקשה להסדיר את מעמדה בהתאם לנוהל ידועים בציבור. הבקשה נדחתה על הסף לאחר שהשניים לא המציאו מסמכים מאומתים כדין וכנדרש לפי הנוהל, וזאת לאחר שניתנה להם ארכה לעשות כן. ערר שהגישו לבית הדין לעררים נדחה. על החלטת בית הדין לערערים הגישו השניים ערעור מנהלי לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. בגדר הערעור עתרו לצו ביניים, בו התבקש בית המשפט להורות כי תינתן למשיבה 2 אשרת שהייה זמנית עד לסיום "כל ההליכים בהם נקט התובע", ובקשה זו נדחתה. מכאן שרשרת ההליכים המפורטת לעיל.
5.
הבקשה מנוסחת בצורה כללית, ללא נימוקים משפטיים ותוך שימוש בסיסמאות. המבקשים טוענים כי היה על בית המשפט להעניק את הסעד המבוקש ולתת למבקש 1 הזדמנות לטעון ולהבהיר הבהרות נוספות.
6.
טענות המבקשים אינן מהוות עילה לקיומו של דיון נוסף, שכן לא נקבעה בפסק הדין מושא הבקשה כל הלכה, בהתאם לנדרש בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עתירות אין ספור נדחו על הסף בשל כך שבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות אחרות של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים, ואין בכך כל חידוש.
7.
למעשה, מהווה הבקשה שלפניי ניסיון לדון פעם נוספת בעניין אשר כבר נדון לגופו מספר פעמים. לבסוף, לבקשה צורפו שופטי בית משפט זה אשר ישבו בהרכב שנתן את פסק הדין מושא הבקשה. המבקשים לא סיפקו לכך כל הסבר. לצירופם של משיבים אלה לא היה כל מקום (והשוו: דנג"ץ 2605/14 ורטנסקי נ' בית המשפט העליון (10.4.2014)).
8.
דין הבקשה לדיון נוסף להידחות. ממילא מתייתרות גם הבקשות לעיכוב ביצוע ולפטור מאגרה. המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח.
ניתנה היום, י' באייר התשע"ה (29.4.2015).
ה נ ש י א ה