דנג"ץ 3020/06 אשר ווינראוך נ. משרד החינוך

בפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (השופטים א' פרוקצ'יה, א' גרוניס, ס' ג'ובראן ) בבג"ץ 167/06 אשר ווינראוך נ' משרד החינוך (טרם פורסם), שניתן ביום 23.3.06.

עניינה של העתירה נשוא פסק הדין הנ"ל הנה בבקשת העותר כי יינתן טעם מדוע לא יוענק לו פרס ישראל. ביום 23.3.06 החליט בית המשפט הגבוה לצדק, מפי השופטת א' פרוקצ'יה , לדחות את העתירה על הסף, בציינו כי העתירה אינה מספקת כל פרטים באשר לאי-תקינות הליך עבודתה של ועדת הפרס.

העותר אינו משלים עם דחיית עתירותיו בעניין הנדון ואין זו הפעם הראשונה שהוא עותר באותו עניין (ראו: בג"ץ 2608/97, דנג"ץ 4468/97). עתה הגיש עתירה לדיון נוסף, בה חזר על טענתו כי אין בידי הועדה כלים הדרושים לה על-מנת לבחון את תרומתו למדינה, והוסיף כי שיקולי הועדה היו שיקולים פוליטיים ולא ענייניים. על כן, שב העותר וטען כי החלטת הועדה שלא להעניק לו את פרס ישראל פגומה.

עתירתו של העותר לקיום דיון נוסף אינה בהירה וברורה די צורכה, והיא אינה מפרטת נימוקים כלשהם המצדיקים התערבות בפסק הדין נשוא העתירה. יתרה מכך, כאמור בפסק הדין נשוא העתירה, בית המשפט הגבוה לצדק קבע כבר לא אחת את הכלל באשר להיקף התערבותו בשיקוליה ובהחלטותיה של ועדת פרס ישראל, ולפיו החלטת הועדה שנתקבלה בתום-לב אינה מקימה עילה משפטית להתערבות בית המשפט בתוכן ההחלטה, ולמעשה "החלטתה כמעט חסינה מפני התערבות"

(בג"ץ 2769/04 ח"כ שאול יהלום נ' שרת החינוך , פ"ד נח(4), 823, בעמ' 830). בפסק-הדין נשוא העתירה קבע בית המשפט כי אין העתירה מפרטת ליקויים או פגמים בהליך עבודתה של ועדת הפרס, וגם בעתירתו שבפניי לא הוסיף העותר פירוט רלוונטי. בנסיבות אלה, ממילא לא התקיימו התנאים המיוחדים והנדירים הדרושים להתערבות בית המשפט בהחלטת הועדה. על כל אלה יש להוסיף כי על אחת כמה וכמה אין העתירה מקיימת עילה לדיון נוסף בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט.

אשר על כן, העתירה לקיום דיון נוסף נדחית.