דנג"ץ 3072/02 ישראל בן עמי נ. בית הדין הרבני הגדול בי-ם

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו החלקי של בית המשפט העליון, אשר דן בעתירתו של העותר נגד המשיב 1 (בית הדין הרבני הגדול). בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

כך נאמר בפסק הדין החלקי:

עמדת היועץ המשפטי לממשלה נראית לנו; היא מקובלת גם על המשיב מס' 1. מכאן שבמידה שהחלטה כלשהי אינה מתיישבת עם עמדת היועץ המשפטי לממשלה - עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה עדיפה. ככל שמצויות בהחלטות בית הדין המלצות או - לפי עמדת היועץ המשפטי לממשלה החלטות שאינן מחייבות - יש לראות בהן לכל היותר המלצות שאין להם כל תוקף מחייב.

הנה כי כן, בפסק הדין החלקי לא נקבעה כל הלכה, לא כל שכן הלכה חדשה, חשובה או קשה, העשויה להקים עילה לקיומו של דיון נוסף. פסיקתו של בית המשפט משליכה, כמתחייב מנוסח פסק-דינו, רק על מקרהו הפרטי של העותר ועל ההחלטות שניתנו בעניינו על-ידי בית הדין הרבני. כל טענותיו של העותר הן טענות של ערעור, ואולם, כידוע, "הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף מבחינת מגמתו העיקרית, כי במרכזו אינה עומדת השאלה, אם בית המשפט נהג כהלכה ... אלא נבחנת ההלכה המשפטית בתור שכזו" (ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99, 101).

העתירה נדחית.