דנג"ץ 3184/06 עמותת מטה מאבק הנכים בישראל נ. עמותת קו לעובד

1.המבקשת, עמותת מטה מאבק הנכים בישראל (להלן: המבקשת) הגישה עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם) מיום 30.6.06. עניינה של הבקשה לדיון נוסף בהלכה שנפסקה בבג"ץ 4542/02 הנ"ל לפיה הסדר הכבילה למעסיק, שביטויו בהתניית רישיון הישיבה שניתן בידי עובד זר המגיע לישראל לעבודה עבור מעסיק ספציפי, פוגע בזכויות יסוד וכי פגיעתו אינה מידתית. המבקשת לא הייתה צד לעתירה הנ"ל. בתגובתן לבקשת המבקשת לפטור מערבון בהליך שבכותרת טענו המשיבות 1-6 כי למבקשת אין מעמד לעתור לדיון נוסף. לפיכך, בהחלטתי מיום 8.6.06 ביקשתי כי המבקשת תבהיר את מעמדה לעתור לדיון נוסף שעה שהיא עצמה לא היתה צד לעתירה עליה נסובה עתירתה לדיון נוסף.

2.בתגובתה, טוענת המבקשת כי היא לא נמנתה עם המשיבות לבג"צ 4542/02 הנ"ל ובמסגרתה אף לא הוזמן ארגון כלשהו המייצג את המעסיקים הסיעודיים. לפי הנטען, בעתירה זו נפסקה הלכה חשובה, קשה וחדשה המשפיעה על מעסיקים אלה והמעוררת אצלם חשש ממשי להכבדה מעשית וכלכלית על יכולתם להעסיק עובדים זרים, באופן העלול למנוע מאלפים מהם שנזקקים לשירותי סיעוד רצופים את היכולת לקבל שירותים חיוניים אלה. המבקשת מפנה לדנ"א 6407/01 ערוצי זהב נ' Tele Event , דינים עליון, כרך סב, 384 שם נקבע כי בית המשפט רשאי לצרף בעל דין שנפגע ישירות מפסק הדין כצד לדיון נוסף למרות שהוא לא היה בעל דין בערעור. לטענת המבקשת, היא עומדת באמות המידה שנקבעו לעניין זה בדנ"א 6407/01 הנ"ל, ולפיכך מן הראוי לאפשר לה להגיש את העתירה.

3.סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע מי רשאי לקבוע או לבקש קיומו של דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון. סעיף 30(א) דן בסמכותו של בית המשפט עצמו להחליט על קיומו של דיון נוסף. סעיף 30(ב), הרלבנטי לענייננו, קובע כדלקמן:

"(ב) לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור ; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף" (הדגשה שלי, ש.ל.).

מלשון הסעיף עולה, כי רק מי שהיה בעל דין בערעור, רשאי להגיש בקשה לדיון נוסף (השוו: ד"נ 3/58 שר האוצר נ' אניות מיכל ומשא בע"מ , פ"ד יב(3) 1849;ד"נ 23/60 קלמנט-אטיין בלן נ' המוציאים לפועל של צוואת ר. ליטוינסקי , פ"ד טו(1)71). הגיונה של הוראה זו ברור. על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון לא ניתן לערער. תכליתו של דיון נוסף היא ללבן הלכות משפטיות, אשר בשל קשיותן, החידוש בהן או היותן סותרות להלכות קודמות, ראוי לדון בהן בפעם נוספת, בהרכב רחב יותר. ההליך של דיון נוסף נועד אפוא, לאפשר לבעלי הדין לדון בפעם נוספות בעניינם, במגבלות הקבועות לעניין זה בדין. מי שאינו נמנה על בעלי הדין, אינו כבול במעשה בי דין לפסק הדין, ולפיכך אין הוא נזקק להליך זה לשם בירור טענותיו. אוסיף, כי אמנם לפי טענות המבקשת, בקשתה לדיון נוסף אינה נסמכת על אינטרס כללי של פגיעה בציבור בכללותו, אלא על פגיעה באינטרסים פרטיים של המיוצגים על ידה. אולם בשים לב ללשון החוק ולתכליתו, אין בכך כדי להועיל.

4.כאמור, המבקשת מפנה לשם תמיכה בטענותיה לדנ"א 6407/01 הנ"ל, אולם אין הנדון דומה לראיה. באותו מקרה נדונה בקשה להצטרף לדיון נוסף אשר הוגש על ידי בעלי הדין, ולא עתירה להגיש בקשה לדיון נוסף על ידי מי שלא היה בעל דין בפסק הדין נשוא העתירה. כאשר תלוי ועומד הליך של דיון נוסף, וקיים גורם נוסף, שלא היה בעל דין ואשר בפיו טענות משפטיות בלבד לגבי ההלכה שנפסקה בפסק הדין, יתכנו נסיבות בהם ראוי לאפשר לו זאת. אולם לא זה המצב בענייננו. לפיכך, קביעותיו של בית המשפט בעניין זה בדנ"א 6407/01 הנ"ל ואמות המידה שגובשו לעניין צירוף צד להליך של דיון נוסף אינן רלבנטיות לענייננו. התוצאה היא, שלמבקשת אין מעמד להגשת עתירה לדיון נוסף. למותר לציין כי אין במסקנתי זו כדי למנוע מהמבקשת, אשר לא היתה צד לעתירה נשוא ההליך שבכותרת, כדי לנקוט הליכים אחרים לשם דיון בטענותיה.

במצב דברים זה, דין הבקשה להימחק מהמרשם וכך אני מורה.