דנג"ץ 3353/04 הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר ואח' נ. הארגון הארצי

עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק הדין בבג"צ 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה וחמש עתירות נוספות (טרם פורסם).

2.

מדינת ישראל על זרועותיה השונות - לרבות צה"ל, משטרה ושב"ס - נוהגת להקנות לעובדיה המחזיקים בתארים אקדמיים הטבות שונות - הטבות ממון והטבות אחרות. במטרה להיטיב עם העובדים, הסכימה המדינה כי גם תארים אקדמיים שניתנו מטעם מוסדות אקדמיים זרים יזכו באותן הטבות ובלבד שהעובד יקבל אישורה של ועדה מיוחדת המכונה "ועדת שקילות". ועדה זו בוחנת את טיב המוסד האקדמי שהיקנה את התואר, את זכותו של העובד לקבל תואר מאותו מוסד, ומאשרת היא כי התואר ראוי לו שיזכה את העובד בקבלת ההטבות. הפניה לוועדת השקילות היא אינדיווידואלית: כל עובד פונה לוועדה בנפרד ומציג את התואר שרכש ואת המוסד בו למד.

3.

אחד מאותם מוסדות זרים שזכה להכרתה של ועדת השקילות היה נציגות אוניברסיטת לטביה שנפתחה בישראל בשנת 1996 ( הנציגות ), ואיפשרה לבוגריה לקבל תואר אקדמי של אוניברסיטת לטביה בדרך של למידה מרחוק (בדומה לאוניברסיטה הפתוחה). ואמנם, התארים שרכשו בוגרי הנציגות - כששת-אלפים וחמש מאות שוטרים, סוהרים, חיילי צה"ל ועובדי מדינה - זכו, על דרך הכלל, לאישור ועדת השקילות, והבוגרים קיבלו אותן הטבות הנובעות מן התארים. כך - עד לשנת 2001. אותה שנה נערכה חקירת משטרה ונתגלו מימצאים חמורים באשר לפעילותה של הנציגות ולדרך קבלת התארים בה. כך, למשל, נמצא כי מיקצת מן התארים הושגו בתרמית או נקנו בכסף. בעקבות החקירה ומימצאיה החליטה המדינה כי הנציגות פעלה בניגוד לדין - בעיקר בניגוד להוראות חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 ( חוק המל"ג ) - וכי לא היתה כשירה כלל ליתן תארים אקדמיים בדרך של למידה מרחוק. בנסיבות אלו החליטה המדינה לשלול מכל בוגרי הנציגות את אישורי השקילות שקיבלו, קרא: את ההטבות הנובעות מן התארים שקיבלו. במקביל - לאיזון ולמניעתה של פגיעה קשה יתר-על-המידה - נתאפשר לבוגרים אשר אין בעניינם ראיות על-כך שהשיגו תואר בדרך בלתי חוקית, לקבל מיקצת ההטבות בדרכים אחרות. ראו פיסקה 5 לפסק-הדין נושא הדיון.

4.

העובדים התנגדו להחלטת המדינה, בטוענם כי מדובר בהחלטה גורפת שאינה נסמכת על ראיות מספיקות והמתעלמת מאותם עובדים רבים שלמדו בנציגות בהסתמך על מצגי המדינה ובעידודה, שקדו על לימודייהם ולסוף אף קיבלו תואר אקדמי ראוי. אכן, כך טענו העובדים, נמצא כי מיקצת אנשים השיג את התארים בתרמית ובניגוד לדין, אלא שהמיעוט אינו מעיד על הכלל ואין במיעוט זה כדי להוכיח בהכרח על הכלל. לא ניתן אפוא לשלול את זכויותיהם של כל בוגרי הנציגות באופן גורף בלא שנערך שימוע לכל אחד ואחד מן העובדים, לבחינת כשרות התואר שהחזיק בידו. בנסיבות אלו, כך טענו העובדים, החלטת המדינה החלטה גורפת ובלתי מידתית היא, ואין באותן חלופות שהציעה המדינה לעובדים כדי לרפוא לפגמים אלה.

5.

בית -המשפט הגבוה לצדק דן בעתירות, ולסוף קיבל את טענות העובדים וביטל את החלטת המדינה. לגישת בית-המשפט, לא הוצגה תשתית ראיות לטענה כי פעולת הנציגות היתה מנוגדת לדין מכל-וכל, ומשכך, מנועה היא המדינה מקבל החלטה גורפת - החלטה החלה על כל מקבלי התארים - בלא עריכת בירור פרטני לכל עובד ועובד, לבירור בחינה אם קיבל את התואר האקדמי שלא כדין. החלטה זו תוקפת המדינה וטוענת היא כי בדבריו חידש בית-המשפט ארבע הלכות משפטיות, כולן הלכות קשות, וכי כל אחת מהן - בוודאי כולן יחדיו - מצדיקות קיומו של דיון נוסף בפסק הדין, וכאמור בסעיף 37 לעתירה:

טענות המבקשים נשענות על ארבעה אדנים, המצדיקים בקשה זו לדיון נוסף.

בראש ובראשונה יטענו המבקשים, כי פסק הדין קבע הלכה חדשה המנוגדת לחוק המל"ג ולתכליתו. בכך נפגעות, לדידם של המבקשים, אכיפת חוק המל"ג וההשכלה הגבוהה בישראל.

טענתם השנייה של המבקשים הינה, כי פסק הדין יצר פגיעה ביחסי העבודה הקיבוציים במשק, בהטילו על המעסיק הציבורי חובה מול עובדיו הסותרת את ההלכות המשפטיות ביחס למהות יחסי העבודה הקיבוציים וחותרת תחתם.

טענה נוספת בפי המבקשים מתייחסת הן להיקף חובת השימוע המוטלת על המעסיק הציבורי והן למהותה. בית המשפט הנכבד קבע בפסק דינו הלכה חדשה וקשה בעניין זה. בשל חשיבותה הציבורית של סוגית השימוע וקשיותה של ההלכה שיצאה תחת ידי בית המשפט הנכבד, מוצדק להעמידה במבחן נוסף.

הטענה הרביעית שבפי המבקשים מתייחסת לאופן בדיקתו של בית המשפט הנכבד את סבירותה של החלטת רשות ציבורית, ומידתיותה. המבקשים יטענו, כי בית המשפט הנכבד בדק את ההחלטה תוך שסטה מהלכות משפטיות קיימות ומוצקות שנתגבשו במהלך השנים לגבי דרך בחינתן של החלטות רשות ציבורית.

6.

קראתי את פסק הדין, את העתירה, את תגובות המשיבים ואת תשובת המדינה לתגובות אלו, ולאחר כל אלה היגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. טעם הדבר: לא נמצא לי כי בית-המשפט פסק הלכה משפטית הנמנית עם אותן הלכות משפטיות הראויות כי תידונה בדיון נוסף.

7.

בהמשך הדברים אוסיף ואפרט קמעא, ואולם ביקשתי להקדים - ובמלוא הזהירות - מילים אחדות להחלטתי לגופה. אני מבין לרֵעה של המדינה ולרוגזם של עובדי המדינה העותרים לפניי - בראשם הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר - על הכשל, שמא אומר: הכשלים, שנתגלו בפעילותם של מוסדות המדינה בענייננו. ואולם כשלים אלה אין בהם כדי להצדיק הליך של דיון נוסף. אכן, קריאה בעתירתה של המדינה לדיון נוסף תלמדנו כי נושאת היא אופי של עתירה מן-המניין לבג"ץ. לשון אחר: המדינה מנסה כיכולתה וככוחה - בכישרון לא מעט, נודה - לטעון מחדש את טיעוניה בבג"ץ תוך שהיא מַעֲטָה עליהם אדרת של טיעון הראוי לעתירה לדיון נוסף. ולא זה הדרך.

8.

מתוך שהיריעה לא נפרשה לפניי לכל אורכה ורוחבה, לא אטול על עצמי לקשור זֵרֵי קוצים לראשם של עובדי ציבור אלה ואחרים, ואולם אתקשה להשתחרר מהתרשמות כי אֵם החטאת מצויה במקום אחר ולא בהכרעתו של בית-המשפט. עצם העובדה שנציגות לטביה יכולה היתה לפעול כפי שפעלה שנים אחדות, וכי רק לימים נתגלו דברים שנתגלו, היא הזועקת דורשני וחוקרני. לא תמיד יעמדו רווח והקלה מבית-המשפט. וגם זו הפעם קצרה ידו של בית-המשפט מהושיע.

9.

ביסוד העתירה על טענותיה השונות וסניפיה הרבים עומדת טענה בסיסית ועיקרית אחת והיא, שהלימודים בנציגות לא התנהלו בהתאם להוראות שהיתווה הדין ללימודים בשיטת הלמידה מרחוק. כך, למשל, ניתנו לתלמידים שיעורים על-פה, ייעוץ, סיוע בכתיבת העבודות ומבחנים בכתב, שעה שכל אלה אסורים הם בשיטת הלימוד מרחוק. בנסיבות אלו, כך טוענת המדינה, והואיל וכל הלומדים בנציגות למדו בשיטה זו, נפל פגם בכל אחד ואחד מן התארים שהקנתה הנציגות; ואם אלה הם פני הדברים, אין כל מניעה בקבלתה של החלטה גורפת החלה על כל מקבלי התארים באשר הם, גם אם אין הם בין אותם בוגרים שקיבלו את התואר בתרמית ובלא שלמדו כלל. התשובה הפשוטה לטענה היא, שבית-המשפט בחן טענה זו לעומקה ודחה אותה מטעמים שבעובדה - ללא ניתוח משפטי של הוראות חוק המל"ג - הן משום שהמדינה לא הציגה תשתית ראויה לטענותיה הן משום שמנועה היא מטעון כנגד הלימודים בנציגות לאחר שמשך שנים נתנה לבוגריה אישורי שקילות המשמיעים כי ועדת השקילות בחנה את המוסד שהעניק את התואר ואישרה אותו. וכאמור בפסקה 46 לפסק הדין:

אחת מטענות המשיבים היתה, כי חברת מודום, נציגת אוניברסיטת לטביה בישראל, הפרה את תנאי הרשיון ללימוד מרחוק בכך שקיימה בנציגות פעילות אקדמית לימודית, בניגוד מוחלט לפעילות שהיתה רשאית לקיים. לטענה זו לא הוצגה בפנינו תשתית ראייתית משכנעת. גם אין בעובדה, כשלעצמה, שבנציגות התקיימו ייעוץ אינטנסיבי מטעם מתרגלים ומנחים, ואף הנחיה פרונטלית, ככל שהתקיימה, כדי לגרוע משקילותו של התואר שהוענק על ידי אוניברסיטת לטביה לסטודנטים בישראל. כל עוד עמדו אוניברסיטת לטביה והנציגות מטעמה בתנאי שיטת הלמידה מרחוק, והתארים ניתנו לסטודנטים בישראל על סמך עבודה עצמית שעליה פיקח סגל האוניברסיטה, אין בייעוץ ובהנחיה כאמור כדי לשלול את אופיים של הלימודים כלמידה מרחוק. יוזכר בקשר לכך, כי בכללים שהתוותה המועצה להשכלה גבוהה לעניין פעולתה של הנציגות בדרך של למידה מרחוק, נקבע כי הנציגות רשאית לתת עזרה לימודית לתלמידיה, ובלבד שמדובר בעזרה שאינה אובליגטורית אשר הנה שולית בהיקפה בהשוואה לעבודה העצמית של התלמיד, ושאינה מזכה את התלמידים בנקודות לימוד נוספות (ראו מכתבה של המועצה להשכלה גבוהה מיום 2.12.96 אשר מצורף כמסמך טו' 1 לעתירה בבג"צ 3459/03). לא הובאו בפנינו ראיות שתלמדנה כי הנציגות חרגה מכללים אלה. העותרים, לעומת זאת, צירפו תצהירים וראיות אשר מחזקים את המסקנה שהנציגות לא חרגה משיטת הלימוד של למידה מרחוק (וראו גם את המכתב מטעמו של רקטור אוניברסיטת לטביה, אשר צוטט לעיל). יצויין גם, כי מן האמור בעתירות עולה כי המשיבים היו מודעים לאופי הלימודים שהתקיים באמצעות הנציגות, ולכך שלצד העבודה הרבה שהתקיימה באופן עצמאי הונחו התלמידים גם על ידי מנחים במרכזי הלימוד של הנציגות.

10.

הכל מסכימים כי ככל שנמצאו מקרים של השגת תארים בתרמית, יש לשלול מאותם עובדי מדינה את ההטבות הנובעות מאותם תארים. יתר-על-כן: לא נשלול - בנוסף לכך - גם נקיטת אמצעים חמורים מאמצעי משמעת. אלא שהמקרים שנמצאו היו ספורים - יחסית לאלפי הבוגרים - ואין זה נכון וראוי ללמוד מן המיעוט על הכלל ולהקיש מעשרות מקרים בודדות על כלל התלמידים ועל כל אופן הלימוד בנציגות. יתר-על-כן: גם מתוך שנשללה מן העובדים זכותם להשמיע טיעוניהם, יש לבטל את ההחלטה לשלול מהם תארים שרכשו. אמר בית-המשפט (בפסקה 48 לפסק הדין):

בבסיס ההחלטה הסופית עומדת כוונת המדינה שלא תינתנה ההטבות בגין תארים אקדמיים למי שהתואר אשר בידו אינו מצדיק זאת. תואר אקדמי אשר אינו משקף לימודים אקדמיים אמיתיים, אינו מצדיק את מתן ההטבות. התכלית של ההחלטה היא, שלא ישולמו ההטבות למי אשר התואר האקדמי שקיבל מהנציגות שבידו אינו שקול לתואר אקדמי. כפי שהראינו לעיל, לא היה מקום לקבוע, שככלל, תוכנית הלימודים בלמידה מרחוק בנציגות אוניברסיטת לטביה לא היתה ברמה המקובלת בלמידה מרחוק. ללא שמיעת טענות מודום ועיון במסמכים שביקשה להגיש, וללא שמיעת העותרים, גם לא היה ניתן להגיע למסקנה שהיתה חריגה על ידי מי מהעותרים מרמת הלימודים על פי תוכנית הלימודים של הנציגות. עם זאת, יודעים אנו שבמהלך החקירה המשטרתית נמצא שחלק מהתלמידים אשר למדו בנציגות לא בצעו עבודות שהוטלו עליהם במסגרת הלימודים בעצמם, אלא רכשו אותן. לימודיהם לא היו אמיתיים ונתגלו תופעות של קנייה ומכירה של עבודות, וכן תופעות אחרות אשר שללו מלימודיהם של חלק מן התלמידים את האופי של לימודי אמת. עמדנו על כך לעיל.

ועוד (בפסקה 23 לפסק הדין):

מה שחשוב להדגיש הוא, שהפגיעה בעותרים, ובעובדי מדינה אחרים במצבם, מהווה פגיעה כלפי מי שלא הוכח כלפיו, והמדינה אף לא טוענת כלפיו, כי התנהגותו נגועה במעשים לא כשרים כלשהם. אכן, אין מחלוקת בין הצדדים - והדבר עולה גם מתצהירי העותרים, מנוסח ההחלטה הסופית ומהצהרותיה של באת כוח המשיבים בפנינו - כי אין בידי המשיבים כל ראיות לכך שמי מהעותרים השיג את התואר שברשותו בדרכים שאינן חוקיות או שאינן כשרות, ואין רואים בו חשוד לדבר עבירה. משכך, עומדת לעותרים החזקה כי הם פעלו בתום לב והשיגו את התארים כדין.

..........................................................................

יש לחזור, על כן, ולהדגיש כי ההחלטה הסופית נשוא העתירה מכוונת גם כלפי מי שלא נטען לגביו כלל, וממילא לא הוכח, כי השיג את התואר מאוניברסיטת לטביה בדרך פסולה.

ובפסקה 30:

עמדת המשיבים מבוססת, למעשה, על ממצאים העולים מחקירת המשטרה. חומר החקירה לא הועמד לעיון העותרים, ונבצר מהם להתמודד חזיתית עם חומר זה בו לא עיינו, לא הם ולא באי כוחם. הואיל ומדובר בחומר חקירה לגבי אנשים שטרם הוגשו נגדם אישומים, נענו באי כוח העותרים, אשר פנו בעניין זה, שהחומר אינו פתוח לעיונם. הם גם אינם יודעים את שמות התלמידים וחלק מהמנחים אשר, על פי הטענה, קנו או מכרו עבודות שעל התלמידים היה להגישן, או פעלו בדרך פסולה אחרת. במצב דברים זה, מובן הדבר, שהיכולת של העותרים להתמודד עם חומר ראיות זה היא מוגבלת.

ושוב (בפסקה 36):

על יסוד האמור לעיל, מסקנתי היא שהמשיבים לא קיימו את זכותם של העותרים ושל מודום להישמע קודם קבלת ההחלטה הסופית (כפי שצויין לעיל, בפיסקה 29). ראוי היה שהזכות להישמע תקויים עוד קודם גיבוש עיקרי ההחלטה ביום 1.10.03. מכל מקום, בודאי היה צורך לקיימה קודם קבלת ההחלטה הסופית. בנסיבות המקרה, מחדל זה של המשיבים מצדיק את ביטול ההחלטה הסופית. כפי שיובהר עוד בסמוך, בפרק הדן בתשתית העובדתית, מחדל זה הביא לכך שלא כל העובדות הצריכות לעניין הובאו בפני הגורמים המחליטים. ובמילים אחרות, התשתית העובדתית, על פיה נתקבלה ההחלטה הסופית, היתה חסרה ולקויה.

ובפסקה 42:

על רקע כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי לא היה די בחומר הראיות שבא בפני המשיבים, אשר לא כלל בחינה של עניינם הקונקרטי של כל אחד מן העותרים, כדי להוות תשתית ראייתית מספקת ומשכנעת, אשר תצדיק את ההחלטה הסופית. כך לגבי העותרים, וכך לגבי כל הבוגרים מקבלי התארים, אשר לא קיימות כלפיהם ראיות להתנהגות לא כשרה ביחס ללימודים בנציגות.

11.

אכן, לו קבע בית-המשפט - כמימצא עובדתי - כי שורשי העץ הרקיבו; כי פעילותה של הנציגות היתה פגומה או מושחתת למכף רגל ועד ראש - או אף: פגומה או מושחתת בעיקרה - ניתן היה להבין אף להצדיק את החלטת המדינה. ואולם זאת לא הוכח לבית-המשפט. וכך, משנמצא לו לבית-המשפט כי לא הוכח פגם כולל ומהותי בפעילות הנציגות, מסקנה נדרשת היתה זו - והיא המסקנה אליה הגיע בית-המשפט - כי לא ניתן לראות בבוגרי הנציגות חבילה אחת, וכי יש לבחון את עניינו של כל אחת ואחד מהם בנפרד. לשון אחר: הבוגרים מוחזקים כמי שקיבלו תואר תקין וזכאים הם לזכויות מכוחו אלא אם הוכח אחרת. אמת, מתעורר חשש כי חלק מן הבוגרים רכש תואר בתרמית - ומבוגרים אלה יש אמנם לשלול את זכויותיהם - אולם חשש זה כשלעצמו אינו מצדיק שלילת הזכויות מכלל הבוגרים. עקרון המידתיות הוא המורה אותנו כי הדרך בה נהגה המדינה - דרך שלילתן הגורפת של זכויות - אינה דרך מידתית, וכי הפתרון הראוי הוא בעריכת שימוע נפרד לכל בוגר ובוגר - לבירור אם קיבל תואר כדין או שמא רכש אותו בתרמית. וכאמור בפסקה 49 לפסק הדין:

... האם הפגיעה עליה החליטה המדינה, דהיינו שלילת ההטבות מכל בוגרי הנציגות, מקבלי התארים האקדמיים מוצדקת? האם הפגיעה שבהחלטה הסופית היא במידה שאינה עולה על הנדרש? האם כדי לשלול את ההטבות ממי שקיבלו במירמה את תאריהם האקדמים נדרש גם לשללן מכל תלמידי הנציגות האחרים, גם כאלה, כמו העותרים, אשר אינן מיוחסת להם התנהגות פסולה במסגרת קבלת תאריהם האקדמיים? התשובה המתבקשת הינה בשלילה. ההחלטה טומנת בחובה תוצאה קשה מעבר לנדרש. היא בלתי מידתית.

אם נחזור למבחני המשנה לעיקרון המידתיות, אותם הזכרנו לעיל, ההחלטה אינה עומדת בשני מבחני המשנה, השני והשלישי. אני מוכן לצאת מהנחה שהמבחן הראשון של קשר רציונלי בין האמצעי שננקט לבין התכלית אותה מבקשים להשיג קיים: מי אשר קיבל תואר אקדמי עקב מירמה - תשללנה ממנו ההטבות המגיעות למי שבידו תואר אקדמי "אמיתי". כך מוגשמת התכלית לשלול את ההטבות ממי שאלה אינן מגיעות לו על פי מהות ההסכם שבא להעניקן.

לעומת זאת, לא מתקיימים בענייננו התנאי השני: לא נבחר על ידי המשיבים האמצעי אשר פגיעתו פחותה. על שום מה יפגעו מי שאין ראיות שהתואר האקדמי אשר בידיהם הושג בדרך לא כשרה והמוחזקים כמי שקיבלוה בתום לב? על שום מה בשל חטאם של מעטים, ייפגע ציבור של אלפים? חטאם של מעטים מצדיק נקיטת סנקציה נגדם, פגיעה בהם ולא פגיעה בציבור גדול של אלפים, אשר עניינו הפרטני של כל אחד מהם לא נבחן כלל. פגיעה אחרונה זו הינה פגיעה מעבר לנדרש. על אי מידתיות של החלטה כללית החלה על רבים, אשר אינה מביאה בחשבון את הנסיבות הנוגעות לאנשים פרטניים הנמנים על אותם רבים, ראו דנג"ץ 4191/97 פרשת רקנט , בעמוד 594; ובג"ץ 6971/98

פריצקי נ' שר הפנים , פ"ד נג(1) 763.

גם התנאי השלישי אינו מתקיים: לא מתקיים יחס ראוי בין התועלת הצומחת מהפעלת האמצעי לבין הנזק שהיא גורמת. הנזק לעותרים ולמקבלי תואר אחרים, אשר אין ראיות לפסול בהתנהגותם, הינו כבד. הנזק הוא גם במישור הכספי ובתנאי העבודה שלהם, וגם בכך שהם מוחזקים כמי שדבק פגם בלימודיהם, ואולי אף בהם אישית, ועל כן נלקח מהם מה שהם היו ראויים לו ביחסי העבודה שלהם עם מעסיקתם - המדינה. הם ניזוקים לכאורה על לא עוול בכפם, כיוון שאין טענה לגבי התנהגותם באופן אישי. למעשה, הם סופגים כולם עונש קולקטיבי שהנזק בצידו רב ביותר.

12.

בסיכום דבריו (בפיסקה 52) חוזר בית-המשפט ונדרש הוא לטענות שעניינן קשיים הניצבים על דרכה של המדינה לערוך שימוע לכל אחד מן הבוגרים:

ראינו, שבגין פגיעה בזכות הטיעון של העותרים דין ההחלטה הסופית להתבטל. הפגמים של אי קיום שימוע תרמו גם לכך שההחלטה אשר נתקבלה לא התבססה על התשתית העובדתית הצריכה לעניינה. עוד ראינו, שההחלטה הסופית אינה מידתית בכך שהיא פוגעת ברבים, אשר אין די בחומר כפי שהוצג בפני הגורמים המחליטים כדי להצדיק פגיעה בהם. התוצאה המתבקשת היא, שדין ההחלטה הסופית בטלות, וכך אציע לחברותי שנחליט. כתוצאה מכך, אין למנוע מן העותרים את זכותם להמשיך ולקבל את ההטבות הכרוכות בתואר אשר קיבלו מהנציגות, וכן את הזכות שועדת השקילות תדון בבקשות להכרת שקילותם של תארים אם בקשות כאלה הוגשו לה וטרם הוחלט בהן על ידה.

עם זאת, האמור כאן לא בא למנוע מהמדינה לשלול את הזכות להטבות מבוגרי הנציגות שקיימות לגביהם, אישית, הוכחות ברורות ומשכנעות, ברמה הנדרשת על פי הראיה המינהלית, שהתואר האקדמי הושג על ידם במירמה או בדרכים לא כשרות אחרות.

עולה מכל האמור לעיל, שהמסקנות כאמור מושתתות, בעיקרן, על העובדה שלא ניתנה לעותרים הזדמנות להישמע על ידי הגורמים המחליטים. ראינו גם, שהשימוע ניתן לביצוע על אף הקשיים האמצעים והמאמץ הנדרשים לצורך זה. על רקע זה, נשקלה על ידינו השאלה אם לא ראוי לאפשר שימוע מאוחר לעותרים ולבוגרים האחרים על ידי גורמים מטעם המדינה, אם אלה יהיו מוכנים עתה לקיימו. אכן, אין דומה שימוע מאוחר לשימוע הנעשה לפני קבלת ההחלטה. אך עדיין אין לשלול כי ניתן לקיים שימוע אשר מאפשר קבלת תמונה מלאה של העובדות והנסיבות הצריכות לעניין ועל פיה יוחלט כפי שיוחלט. הגענו למסקנה, שראוי להשאיר בידי המדינה את האפשרות לקיום שימוע כאמור, בדרך אשר תקיים כהלכה חובה זו. יתכן מאוד, שהממצאים אשר נתגלו בחקירת המשטרה, על אף שהם מתייחסים למעטים מבין הבוגרים בלבד, מצדיקים בחינה נוספת לאחר קיום שימוע מתאים, אם אין למנוע מן הבוגרים, לרבות העותרים, את ההטבות הכרוכות בקבלת תארים אקדמים ששקילותם אושרה או מתבקשת. הדבר נתון לשיקול דעת הגורמים המחליטים מטעם המדינה. הנחתנו היא, שאם יתקיים שימוע כזה, השימוע ייעשה בלב פתוח ובנפש חפצה.

13.

הקורא דברים אלה - כמוהם כיתר דבריו של בית-המשפט - יתקשה למצוא בהם הלכה משפטית חדשה, קרא, "הלכה" כהגדרתה בסעיף 30 לחוק בתי-משפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. הכרעת בית-המשפט הסבה עצמה על נסיבות המקרה, על תשתית הראיות שהובאה לפניו, על התנהלותה של המדינה לעת שהעניקה אישורי שקילות לבוגרי הנציגות, ועל עקרונות כלליים מוכרים במשפט. כל אלה הובילו את בית-המשפט למסקנה שהסיק בלא שנדרשו כלל ניתוח ופירוש הוראות חוק - לא חוק המל"ג ולא בכלל - וממילא מבלי שנקבעו הלכות משפטיות חדשות כלשהן.

14.

אני מודע, כמובן, להשלכותיו הכלכליות והאופרטיביות של פסק הדין - ואלו אינן קלות - ואולם בית-המשפט הכריע בשלושה כפי שהכריע ולא נמצא לי טעם טוב כי נוסיף ונדון בעניין בהרכב מורחב ומה הלכות משפטיות נדון בהן באותו הרכב. אולי כדאי בכל זאת שבעלי הסמכות ישמעו לעצות שיעץ להם בית-המשפט בפסק הדין.

15.

העתירה נדחית, אך בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

היום, א' באב תשס"ד (19.7.2004).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04033530_G07.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

אש