דנג"ץ 4145/16דנג"ץ 4145/16

זוהי בקשה לדיון נוסף בבג"ץ 232/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל

(8.5.2016)) שבגדרו נדחתה עתירה נגד מינויו של חבר הכנסת אריה דרעי (להלן: דרעי ) לשר הפנים נוכח עברו הפלילי.

רקע

1.

על הרקע הצריך לעניין עמד בית משפט זה בפסק הדין נושא הבקשה שלפניי, כמו גם בדנג"ץ 8506/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל

(28.10.2015) (להלן: דנג"ץ דרעי

2015 ). בתמצית יאמר כי דרעי הורשע בשתי פרשיות הנוגעות לתקופה שבין השנים 1990-1984 שבמהלכה כיהן בתפקידים ציבוריים בכירים, לרבות כשר הפנים. במסגרת " התיק האישי " הואשם דרעי בכך שבעת שכיהן בתפקידים ציבוריים שונים – תחילה כעוזר בכיר לשר הפנים, בהמשך כמנכ"ל משרד הפנים ולאחר זאת כשר הפנים – הוא נטל שוחד מעמותת "לב-בנים לבנים שבים" וניצל את תפקידיו הציבוריים כדי לקדם את ענייניה בדרכים שונות. נזכיר במאמר מוסגר כי בעקבות הכרעת בית משפט זה בעתירה שהוגשה לאחר הגשת כתב האישום, וטרם ההכרעה באישום, הועבר דרעי מתפקידו כשר הפנים (בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל , פ"ד מז(5) 404 (1993) (להלן :

בג"ץ דרעי 1993 )). סופו של דבר במסגרת אישום זה הורשע דרעי בעבירות של נטילת שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי בעבירת השוחד יש משום קלון, וגזר על דרעי 4 שנות מאסר בפועל. ערעור שהגיש דרעי לבית משפט זה התקבל חלקית והעונש שנגזר עליו הופחת לשלוש שנות מאסר בפועל (ע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 721 (2000)). לאחר שריצה שני-שלישים מתקופת המאסר שוחרר דרעי מבית הסוהר בחודש יולי 2002.

2.

בפרשה נוספת, פרשת " התיק הציבורי ", הואשם דרעי כי בעת שכיהן כמנכ"ל משרד הפנים וכשר הפנים, הטה כספים מתקציבי איזון של רשויות מקומיות לטובת מוסדות המקורבים לו ולהתאחדות הספרדים העולמית שומרי התורה (להלן: ש"ס ). במסגרת פרשה זו הורשע דרעי בעבירה של הפרת אמונים בגין כך שעת שכיהן כשר פנים, בשנת 1989, היה מעורב בהעברת כספי תמיכה לעמותה בירושלים שאחיו של דרעי עמד בראשה (גזברה היה קרוב משפחה נוסף). בשנת 2003 גזר בית משפט השלום בירושלים את דינו והטיל עליו עונש של שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי.

3.

בבחירות לכנסת ה-19 שנערכו בשנת 2013 נבחר דרעי לכהונה של חבר כנסת מטעם רשימת ש"ס. בבחירות לכנסת ה-20 שנערכו בשנת 2015 שב דרעי לעמוד בראש רשימת ש"ס ונבחר לכהן כחבר כנסת מטעמה. בהסכם קואליציוני להרכבת הממשלה ה-34 שנחתם בין ש"ס לבין סיעת הליכוד הוסכם כי דרעי ישמש כשר הכלכלה וכשר לפיתוח הנגב והגליל. המבקשת עתרה נגד סבירות המינוי ועתירתה נדחתה ביום 13.8.2015 (בג"ץ 3095/15 התנועה למן איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (13.8.2015) (להלן: בג"ץ דרעי 2015 )). בקשה לדיון נוסף בעתירה זו נדחתה ב דנג"ץ דרעי 2015 הנזכר לעיל. ב בג"ץ דרעי 2015 – שעניינו היה עצם מינויו של דרעי לתפקיד שר – עמד בית משפט זה על השיקולים הרלוונטיים למינוי אדם שהורשע בפלילים לתפקיד ציבורי; קבע את האיזון הראוי בעניינו של דרעי; מצא שמינויו נמצא "על גבול מתחם הסבירות"; אך לא מצא עילה להתערב במינוי זה.

4.

ביום 1.11.2015 הודיע דרעי על התפטרותו מתפקיד שר הכלכלה. דרעי המשיך לכהן כשר לפיתוח הנגב והגליל (בחודש נובמבר 2015 שונה שם המשרד ל"משרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל"). ביום 10.1.2016 החליטה הממשלה על מינוי דרעי לשר הפנים, וביום 11.1.2016 אישרה הכנסת את מינויו של דרעי לשר הפנים. נגד מינוי זה הגישה המבקשת את העתירה נושא הבקשה שלפניי.

פסק הדין נושא הבקשה

5.

ביום 8.5.2016 דחה בית משפט זה את עתירת המבקשת נגד מינוי דרעי לשר הפנים (להלן: בג"ץ דרעי 2016 ). חוות דעת הרוב ניתנה מפי השופט ס' ג'ובראן והצטרף לה השופט י' דנציגר אל מול דעתו החולקת של השופט נ' הנדל . השופט ג'ובראן

עמד על כך שנקודת המוצא לדיון בעתירה היא פסק הדין ב בג"ץ דרעי 2015 , שבו כאמור נדחתה עתירה נגד מינויו של דרעי לתפקיד שר הכלכלה והשר לפיתוח הנגב והגליל. צוין כי החלטה בדבר מינוי של אדם לתפקיד שר היא החלטה מינהלית ועל הגורם הממנה להפעיל שיקול דעת סביר; וכי שיקול הדעת המסור לראש הממשלה בעניין זה רחב מאוד נוכח מאפייניה המיוחדים של הסמכות. עוד עמד בית המשפט על כך שעל אף שעברו הפלילי של מועמד למשרה ציבורית הוא שיקול שאותו מחויבת הרשות הממנה להביא בחשבון, מדובר בשיקול אחד מבין רבים, שיש לאזנו אל מול שיקולים אחרים ובהם חומרת העבירות וזיקתן לתפקיד; אופיין של העבירות; התמשכות העבירות; חלוף הזמן מאז ביצוען; ושיקולים נוספים.

6.

בית המשפט עמד בחוות דעתו על מהות תפקידו של שר הפנים ודחה את הגישה שלפיה תפקיד שר הפנים מחייב "ניקיון כפיים מיוחד" ביחס לתפקידי שרים במשרדים אחרים. בית המשפט עמד על כך ש"הבחנה מעין זו יוצרת מדרג מהותי-נורמטיבי בין תפקידי שרים 'חשובים יותר' ו'חשובים פחות' – ואין לה כל עיגון בדין או בשיטת הממשל הישראלית" ( בג"ץ דרעי 2016 , פסקה 40). אשר לזיקה שבין מעשיו הפליליים של דרעי לבין תפקיד שר הפנים נקבע כי לא קיימת "זיקה ישירה ומהותית" בין המעשים המיוחסים לדרעי לבין תפקיד שר הפנים השוללת את כשירותו לכהן בתפקיד זה. נקבע, בכל הנוגע ל תיק האישי , כי לא הייתה חשיבות לתפקידים הספציפיים שאותם מילא דרעי במועד ביצוע העבירות ביחס לשוחד שניתן לו; וכי אלו עבירות ש"ניתן היה לעבור, למעשה, בכל משרד ממשלתי" ( בג"ץ דרעי 2016 , פסקה 35).

7.

בכל הנוגע ל תיק הציבורי ציין השופט ג'ובראן

כי האישום היחיד שבו הורשע דרעי בסופו של דבר בפרשה זו הוא האישום שעסק במתן תמיכה לעמותה בירושלים שאחיו של דרעי עמד בראשה. הרשעתו של דרעי באותו אישום נגזרה מכך שבפעולותיו עבור העמותה הוא היה מצוי במצב של ניגוד עניינים "חד, בולט וחמור" ( שם , פסקה 36). כאמור בפסק הדין, על אף שדרעי עבר עבירה זו תוך הפעלת סמכותו כשר פנים, הפעלת הסמכות כשלעצמה לא היוותה את מעשה העבירה ולא עלתה כדי מעשה פלילי – אלא הימצאותו של דרעי במצב של ניגוד עניינים בשעת הפעלת הסמכות. על כן נקבע כי הזיקה שבין מעשה זה לבין תפקיד שר הפנים אינה בעוצמה כה משמעותית שדי בה כדי לבסס זיקה ישירה ומהותית השוללת את כשירותו של דרעי לשמש בתפקיד שר הפנים. בית המשפט עמד על הקושי הייחודי שיוצר מינויו של דרעי לתפקיד שר הפנים, שכן הדבר עלול להתפרש בקרב חלקים מהציבור כחזרה של נבחר הציבור שסרח אל אותו תפקיד שבמסגרתו מעל בחובתו כנאמן הציבור, וציין כי יש ליתן לכך משקל מתאים בבחינת היכולת למלא את התפקיד. בצד האמור, קבע בית המשפט כי אין בכך כדי להקים זיקה ישירה וברורה בין העבירות שעבר דרעי לבין תפקיד שאליו מונה באופן "היוצר דופי מוסרי שהזמן אינו יכול להקהות". בית המשפט הוסיף וציין את הקושי הנובע מכך שהעבירה שבה הורשע דרעי בתיק הציבורי נעברה בעת הפעלת סמכותו כשר הפנים.

8.

בהמשך נדרש בית המשפט לקיומו של "גורם ממתן" בדמות האישור שניתן בכנסת למינוי דרעי לתפקיד שר הפנים. צוין כי בניגוד למינוי דרעי לשר הכלכלה, מינוי שהאישור לו בכנסת התקבל כחלק מן האמון שהביעה הכנסת בממשלה כולה, הכנסת הצביעה על מינוי דרעי לתפקיד שר הפנים באופן פרטני ולאחר דיון במליאת הכנסת שעסק, בין היתר, בעברו הפלילי.

סופו של דבר נקבע לאחר בחינת האיזון בין השיקולים השונים כי בהינתן מתחם שיקול הדעת הרחב המסור לראש הממשלה בהחלטות שעניינן מינוי שרים, בנסיבות המקרה וחרף הקשיים שהדבר מעורר – מינוי דרעי לתפקיד שר הפנים אינו מקים עילה משפטית להתערבות בו.

9.

לפסק הדין העיקרי הצטרף כאמור השופט י' דנציגר , אל מול דעתו החולקת של השופט נ' הנדל שסבר כי ההחלטה על מינויו של דרעי לשר הפנים נגועה בחוסר סבירות בעוצמה המצדיקה את ביטול המינוי. בעיקרו של דבר סבר השופט נ' הנדל כי מינוי דרעי לשר הפנים משנה מנקודת האיזון שנקבע ב בג"ץ דרעי 2015 . זאת, הן בשל קיומה של זיקה ישירה וברורה בין תפקיד שר הפנים לבין העבירות שבהן הורשע דרעי, הן בשל הייחוד של תפקיד שר הפנים, שהבקרה על השחיתות השלטונית ברשויות המקומיות היא חלק מרכזי בתפקידו. בחוות דעתו עמד השופט הנדל

על כך שהעבירה שעבר דרעי במסגרת התיק הציבורי

נעשתה תוך ניצול תפקידו הספציפי במשרד הפנים; ועל כך שבמסגרת התיק האישי ניצל דרעי את תפקידו כמנכ"ל משרד הפנים לשם ביצוע העבירה. עמדת השופט הנדל

הייתה כי הקשר שבין העבירות לבין תפקיד שר הפנים מקיים את דרישת הזיקה הנדרשת כדי לפסול את מינויו של דרעי לתפקיד שר הפנים. לבסוף קבע השופט הנדל

כי חרף המשקל שיש לאישור הכנסת את מינויו של דרעי, אין באישור זה כדי להכשיר את המינוי. אישור שכזה יכול להועיל במקרי גבול בלבד – ומקרה זה אינו מקרה גבול נוכח עוצמת הזיקה בין העבירות לבין התפקיד.

מכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה לדיון נוסף

10.

לטענת המבקשת, פסק הדין ב בג"ץ דרעי 2016 קובע הלכה חדשה בכל הנוגע לדרישת הזיקה הממשית. משמעותו של פסק הדין, כך המבקשת, כי זיקה ישירה וממשית תקום רק מקום שבו קיימת "ייחודיות" של התפקיד שבמסגרתו נעברו העבירות. לעמדת המבקשת, שאלת הייחודיות של משרד הפנים לא זכתה לדיון ממצה בפסק הדין, ויש בכך להצדיק דיון נוסף בעתירה. עוד נטען כי מינוי דרעי לשר הפנים חריג ביחס למקרים אחרים, דבר המחייב התייחסות שונה ומיוחדת מצד בית המשפט; וכי במקרה זה התוצאה היא פגיעה קשה ומהותית בעקרונות היסוד של השיטה ובתפיסת הצדק של החברה. בנוסף נטען כי על אף שאין בקביעת הלכה ברוב דעות אל מול דעה חולקת כדי להוות עילה לדיון נוסף, הרי במצטבר לעילות הנוספות שלהן היא טוענת – וביניהן קשיות ההלכה, חשיבות הסוגיה והחידוש בפסיקה – זהו שיקול המחזק את הצורך בדיון נוסף. כל אלה, סבורה המבקשת, מצדיקים דיון נוסף בעתירה.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי שהתבקשה תשובה. כידוע, בשים לב לעיקרון של סופיות הדיון, דיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 הוא הליך יוצא דופן ונדיר ואין הוא בא ליצור ערכאה נוספת. דיון נוסף איננו ערעור נוסף (ראו למשל: דנ"פ 5567/00 דרעי נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 601, 612 (2000)). כלל הוא כי לשם עריכתו של דיון נוסף נדרש כי ההלכה שנקבעה תעמוד בסתירה להלכה קודמת, או שיהיו בה חשיבות, קושי או חידוש המצדיקים עריכתו של דיון נוסף ( דנג"ץ דרעי 2015 , פסקה 5; דנג"ץ 7469/04 מימון-כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 4 (28.9.2004)). המקרה שלפנינו אינו בא בקהלם של אותם מקרים ייחודיים המצדיקים דיון נוסף כאמור. עיקר טענות המבקשת נוגעות לאופן שבו התפרש בפסק הדין שיקול "הזיקה" שבין העבירות שנעברו לבין התפקיד שאליו מונה דרעי. ברם בעניין זה לא נקבעה בפסק הדין נושא הבקשה הלכה מפורשת חדשה. העקרונות שבפסק הדין – הן חוות הדעת העיקרית, הן חוות הדעת של השופט הנדל

– נסמכים על הלכות קודמות, תוך יישום האמור בהן על הנסיבות הייחודיות המתקיימות בעניינו של דרעי. אף אם המסקנות שאליהן הגיעו שופטי ההרכב בהחלת הכלל על המקרה הפרטני שונות זו מזו, אין משמעות הדבר כי מדובר בהלכה חדשה (דנג"ץ 2916/16 דוויאת נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה 8 (10.4.2016)). לא מצאתי כי בצד יישום העקרונות שנקבעו בהלכה הפסוקה בנסיבות הפרטניות של המקרה (ובגדר אלו, בחינת הזיקה בין העבירות לבין תפקיד שר הפנים), נקבעה בפסק הדין הלכה שיש בה כדי לשנות את הכללים הנוהגים בביקורת שיפוטית על מינויים לתפקידים ציבוריים בכלל ולתפקיד של שר בפרט. אף קיומה של מחלוקת בין השופטים אין בה כשלעצמה להצדיק דיון נוסף בסוגיה (דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (4.7.1995)). גם בטענותיה הנוספות של המבקשת בדבר היעדר דיון ממצה על אודות מאפייני סמכויות שר הפנים אין כדי להצדיק דיון נוסף. כידוע, הליך זה נועד לבחון מחדש את מה שנקבע בפסק הדין – ולא את מה שנעדר ממנו (דנג"ץ 360/15 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר זלצברגר נ' שר הבטחון , פסקה 4 (12.11.2015)).

טרם חתימה אוסיף ואעיר כי אין לכחד שהמינוי מעורר קשיים במישורים שונים, כאמור גם בחוות דעת הרוב, שהכריעה אמנם כי אין בקשיים אלה כדי להקים עילה משפטית להתערבות במינוי; אך הדגישה כי "אין בהחלטה זו להעניק חותמת ערכית, לפיה מינויו של דרעי הוא מינוי ראוי או להעניק הכשר למינוי זה" (וראו את דבריי בהקשר זה ב בג"ץ דרעי 2015 ).

סוף דבר – הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.