פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנג"ץ
552/07
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט א' רובינשטיין
העותרת:
אגודת מגן דוד אדום בישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. מטה הרוב
2. ש.ע.ל מפעלים חינוכיים
3. משטרת ישראל
4. רשויות הכבאות
5. עיריית תל-אביב -יפו
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דין של בית-המשפט העליון מיום
12.12.06 בבג"ץ 2557/05 שניתן על-ידי כבוד הנשיא (בדימ') א' ברק והשופטים
מ' נאור וא' רובינשטיין
תאריך הישיבה:
כ"ה בחשון התשע"ב
(22.11.11)
בשם העותרת:
עו"ד גרשון גונטובניק
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד בצלאל רשף
בשם המשיבה 3:
עו"ד שוש שמואלי
בשם המשיבה 5:
עו"ד רחל אביד
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
1.
העותרת, אגודת מגן דוד אדום בישראל (להלן: מד"א ), עותרת כנגד פסק דינו של בית-משפט זה מיום 12.12.2006 שניתן בבג"ץ 2557/05 מטה הרוב ואח' נ' משטרת ישראל ואח' . פסק-הדין עסק בשאלה אם מוסמכות משטרת ישראל, אגודת מגן דוד אדום ורשויות הכבאות לדרוש ממארגני הפגנות לשלם עבור שירותי אבטחה ושירותי הצלת חיים במועד קיום ההפגנה. בית-המשפט קבע כי משטרת ישראל אינה מוסמכת להטיל על מארגני ההפגנה את האחריות לאבטחתה ולשמירת שלומם של בני הציבור, אך מוסמכת היא להתנות את מתן הרישיון להפגין, בהצבתם של שירותי אמבולנסים וכיבוי. אשר לשירותי מד"א, לרבות שירותי האמבולנסים, פסק בית המשפט כי זו אינה מוסמכת עוד לגבות תשלומים בעד השירותים, מן הטעם שלאחר שתוקן חוק מגן דוד אדום, תש"י-1950 על-ידי הוספת סעיף 7א' שבו, מוסמכת מד"א לגבות תשלומים עבור שירותיה רק בהתאם להוראותיו. כיוון שסעיף 7א' לחוק קובע כי לשם הפעלתו נדרשים השרים לקבוע בצו את שיעור האגרה וְמשלא נתקיימה תקינה כאמור לגבי שירותים שאינם הסעות חירום, לא ניתן היה – כך נפסק – לחייב את מארגני ההפגנה בתשלום.
העותרת מלינה על פרשנותו של בית-המשפט העליון להוראת החוק המתוקן. הוראת סעיף 7א' לחוק המתוקן נועדה, כך מציינת העותרת, לצורך העצמת יכולת הגביה של מד"א ולא נועדה למנוע ממנה להמשיך ולגבות תשלומים בעד שירותיה על-פי ההסדר החוקי הישן.
2.
התיקון לחוק מגן דוד אדום תש"י-1950 הוכנס בשנת 2002. מאז ועד עצם היום הזה לא הותקנו ההוראות הקובעות את דרך גביית התשלומים ואת שיעורם. מד"א מצידה, כך מסתבר היום, המשיכה לגבות תשלומים משלא יכלה לקיים את פעילותה וליתן את השירותים החיוניים שהיא מציעה, ללא מקורות מימון. תוצאה קשה זו לא היה בה כדי להניע את הרשויות הנוגעות בדבר להחיש את הליכי החקיקה – בין ראשית ובין משנית – הנחוצים להפעלת החוק. נראה כי המצב שנוצר, בו פסק דינו של בית-המשפט אינו מקויים, לא הדיר שינה מעיני הנוגעים בדבר. אנו, מצידנו, לא מצאנו מקום, בנסיבות אלה, להידרש לעתירה המופנית כנגד הפרשנות שהעניק בית המשפט להוראת החוק. סברנו כי טיפול משפטי מן הסוג המבוקש היום אך ינציח את המחדל התחיקתי.
העתירה נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ט בכסלו התשע"ב (15.12.2011).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט