דנג"ץ 5760/98עליאן אבו ערער נ. יושב ראש הכנסת דן תיכון

זוהי עתירה לדיון נוסף בפסק הדין בבג"ץ 4513/97 ובבג"ץ 8238/96 (להלן: "פסק הדין") בו נדחתה עתירתם של המבקשים למתן צו על תנאי בעניין עריכתן של בחירות למועצה המקומית ערערה שבנגב.

1.פסק הדין התמקד בהוראת סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), כפי שתוקן במסגרת החוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (מועצה או ועדה ממונה), תשנ"ד - 1994. סעיף זה קובע כי:

"הבחירות הראשונות למועצה לאחר כינונה ייערכו תוך ששים ימים מתום ארבע שנים להקמת המועצה, ואולם השר רשאי, בהתייעצות עם ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, לקבוע לכך מועד יותר מאוחר בשנה החמישית להקמת המועצה, ובמקרים מיוחדים, באישור הועדה האמורה - אף לאחר השנה החמישית להקמת המועצה."

הואיל והמועצה המקומית ערערה הוקמה (לאחר גלגולים שונים המתוארים בפסק הדין) ביום 22.5.96, הרי לפי לשון החוק לא ניתן לקיים את הבחירות למועצה מקומית זו לפני יום 22.5.2000. לפיכך, טרם נערכו בחירות למועצה המקומית ערערה עד כה.

2.לטענת העותרים, היו הליכי חקיקת הסעיף פגומים, שכן ההסדר הקבוע בסעיף לא נכלל בהצעת החוק שהועמדה לקריאה ראשונה והוא הוסף להצעת החוק רק בשלב הדיון בוועדה. העותרים הוסיפו וטענו, כי אפילו היו הליכי החקיקה תקינים, הרי החוק עצמו בלתי חוקתי, שכן הוא פוגע בזכויות יסוד המוגנות במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: "חוק היסוד"), כלומר: בזכות לבחור ולהיבחר לרשויות המקומיות ובעיקרון השוויון (וזאת משום שהוא מטיל סייגים חמורים יותר על קיום בחירות ראשונות למועצות המקומיות - לעומת הסייגים המוטלים על בחירות ראשונות למועצות אזוריות). כל זאת, מבלי שיעמוד בסייגים הקבועים ב"פסקת ההגבלה" - בסעיף 8 לחוק היסוד.

3.בית המשפט העליון פסק פה אחד, כי לא נפלו פגמים כלשהם בהליך חקיקת הסעיף. עם זאת נחלקו השופטים ביניהם באשר לאופן דחיית יתר טענותיהם של העותרים. כב' השופט אור, עמו הסכים כב' השופט טירקל, היה מוכן להניח, כי הזכות לבחור ולהיבחר, כמו גם עיקרון השוויון, מעוגנים בחוק היסוד וכי בחקיקת סעיף 3 לחוק יש בכדי לפגוע בזכויות אלה. עם זאת סברו שופטים אלה, שהיוו דעת רוב לעניין זה, כי לעניין הזכות לבחור ולהיבחר הפגיעה היא מותרת, בהיותה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, וכי לעניין עקרון השוויון הרי שלא הובאה כל ראיה לכך שהתקיים אי שוויון בפועל. כב' השופטת דורנר, לעומתם, סברה, כי אילו הוכח שהפגיעה בזכות הבחירה ברשויות המקומיות, ובעיקרון השוויון הכרוך בה, עולה כדי השפלה (ולפיכך פוגעת בכבוד האדם), או אז היה מקום לבחון אם פגיעה זו עומדת בתנאי פסקת ההגבלה (ולעניין זה, סברה כב' השופטת דורנר, כי ספק רב אם הפגיעה עומדת בתנאים אלה). אלא, שלגישת כב' השופטת דורנר, לא הוכח, כי הפגיעות האמורות עולות כדי השפלה ולפיכך אין הן בגדר פגיעות בזכות לכבוד כמשמעה בחוק היסוד, הנדרשות לעמוד בתנאי פסקת ההגבלה.

4.על פסק הדין האמור הוגשה לפני עתירה לדיון נוסף. בעתירתם חוזרים העותרים במידה רבה על טיעוניהם המקוריים, תוך שהם חולקים על פסיקות בית המשפט בנוגע לטיעונים אלה. לדידם בקביעות בית המשפט יש משום סתירה להלכות קודמות של בית משפט זה ומתקיימים בהן יסודות החשיבות, הקשיות והחידוש שיש בהם כדי להצדיק דיון נוסף. בין היתר טוענים העותרים כי פסק הדין עומד בסתירה להלכת בג"ץ 446/83 נסיב ח'יר נ' שר הפנים , פ"ד לז(4) 263 (להלן: "ענין ח'יר") וכי הפגמים בהליכי חקיקת הסעיף טרם נדונו על ידי בית משפט זה.

5.לאחר שעיינתי בחומר שלפי נחה דעתי כי דין עתירה זו להדחות. אכן, פסק דין שעניינו זכות הבחירה ברשויות מקומיות וזכות השוויון עוסק, מעצם טיבו, בסוגיות בעלות חשיבות רבה. עם זאת, בכך אין די. כדי לבוא בגדרו של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- נדרש כי ההלכות שנפסקו, ולא טענות הצדדים, יגלו אותם חשיבות, קשיות או חידוש, המצדיקים, במקרים המתאימים, בחינה מחודשת של הסוגיה בפני הרכב נרחב של שופטי בית משפט זה (ראו דנג"ץ 4925/98 עו"ד פיטוסי נ' פיטוסי (לא פורסם)).

6.פסק הדין אינו עוסק כלל בסוגיה שנדונה בענין ח'יר, וממילא אינו סותר את ההלכה שנפסקה שם. בענין ח'יר נדונה הוראת שר הפנים, בהתחשב בלשון החוק, כפי שהיתה בטרם חוקק סעיף 3. ממילא אין בפסיקה שם, כדי להגביל את כוחו של המחוקק לשנות את ההסדר החוקי הנוהג - וכך אכן נהג (והשוו: דנג"ץ 1913/97 מואסי נ' שר הפנים (לא פורסם)). סוגיית מעמדם של עקרון השוויון ושל הזכות לבחור ולהיבחר לרשויות המקומיות לא נדונה לגופה בפסק הדין, נוכח קביעת הרוב, שצויינה לעיל, וממילא אין למצוא בפסק הדין "הלכה" לעניין זה. גם הטענה בדבר פגמים בהליך החקיקה נדחתה בהנמקה שעיקרה מושתת על נסיבותיו הספציפיות של המקרה - ומשום כך אין לראותה כהלכה. שאר טענותיהם של העותרים נושאות אופי של טענות ערעור וכבר נפסק על ידי בית משפט זה כי דיון נוסף אינו ערעור נוסף (ראו ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99).

העתירה נדחית. אין צו להוצאות.