דנג"ץ 5783/03התנועה להגינות שלטונית נ. אריאל שרון - ראש הממשלה

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, ולפיו נדחתה על הסף עתירת העותרים להורות על העברתם מתפקידם של השרים יוסף (טומי) לפיד ויוסף פריצקי, ועל ביטולו של ההסכם הקואליציוני שנחתם בין סיעת "שינוי" לבין סיעת "הליכוד" בכנסת; וזאת בשל התבטאויות שונות של שרים אלה בפורומים שונים. בהחלטת כבוד הנשיא

הועברה העתירה לעיוני.

פסק-הדין קצר מאוד, ולהלן עיקרו:

המשיבים מונים שורה של פגמים שנפלו בעתירה, המצדיקים את דחייתה על הסף. בין השאר מציינים הם כי העותרים לא פנו כלל לראש הממשלה לאחר השבעתה של הממשלה או עובר להגשת העתירה, בבקשה שיפעיל את סמכותו לפי סעיף 22(ב) לחוק יסוד:

הממשלה, ויעביר את המשיבים 4-5 מכהונתם; כן מציינים המשיבים כי העותרים לא מיצו את ההליכים המוקדמים השונים העומדים לרשותם. כך למשל לא הגישו העותרים למשטרה תלונות בעניינן של ההתבטאויות המצוטטות בעתירה. בהעדר פנייה כאמור – לראש הממשלה או למשטרה – ממילא לא נתבקשה ואף לא ניתנה חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין שבנדון; המשיבים מוסיפים וטוענים, כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לבחון, כערכאה ראשונה, אם התבטאויותיהם של חברי כנסת ושרים מהוות, כטענת העותרים, ראיות מינהליות הפוסלות אותם מלשמש כשרים; עוד טוענים הם כי העתירה מעלה שאלות פוליטיות מובהקות, שאין מקומן להידון בין כותלי בית משפט זה, וכי מדובר למעשה בעתירה לפסילת ראשי מפלגה פוליטית מלכהן כשרים עקב דעותיהם והתבטאויותיהם הפוליטיות.

לאור האמור, דין העתירה להידחות על הסף ...

לטענת העותרים, נפסקו בפסק-הדין שלוש הלכות חדשות וקשות המצדיקות קיומו של דיון נוסף. האחת, כי "לא תשמענה בבג"ץ טענות כי אנשים ומפלגה אשר עסקו בהסתה גזענית לא יוכלו לשמש כשרים וכצד להסכם קואליציוני וזאת בשל כך ש'העתירה מעלה שאלות פוליטיות מובהקות שאין מקומן להידון בין כותלי בית משפט זה'"; השנייה, כי "פניה מוקדמת לראש הממשלה במסגרת 'מיצוי הליכים' חייבת להיעשות רק לאחר שכבר הושבעה הממשלה"; והשלישית, כי "מי שמבקש לפסול אנשים לכהונת שרים בממשלה ומפלגה כשותפה להסכם הקואליציוני בשל התבטאויות פסולות המהוות גם עבירות חייב להגיש תחילה תלונה למשטרה ו'למצות' בכך את ההליכים".

דין העתירה להידחות. בפסק-הדין לא נקבעו ההלכות שלטענת העותרים נקבעו בו. העתירה נדחתה על הסף על רקע "שורה של פגמים" שנפלו בה לדעת בית-המשפט, ואשר ראייתם כמכלול הובילה אותו למסקנה כי במתכונתה הנוכחית אין העתירה ראויה להידון לגופה. בית-המשפט לא קבע ואף לא ביקש לקבוע מסמרות בשאלות כלליות כלשהן. לפיכך, יש לראות את פסק-הדין כמוגבל לנסיבותיה של העתירה הקונקרטית, שלגביה סבר בית-המשפט כי היא "אינה מראה על פניה עילה", כאמור בתקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984. למותר לציין כי אין בדחיית עתירתם על הסף כדי למנוע מהעותרים לתקן את הפגמים, שבהם לקתה עתירתם, ולהגיש עתירה חדשה, ככל שתימצא להם עילה לכך.

העתירה נדחית.