דנג"ץ 6827/97 יוסף שריד ח"כ נ. שר הביטחון

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (המשנה לנשיא והשופטים ד' דורנר וי' טירקל) בבג"ץ 5795/97 מיום 3.11.97.

1.העותרים עתרו למתן צו על תנאי המופנה למשיבים והדורש מהם לבוא ולנמק מדוע לא יבוטל מינויו של המשיב מס' 3 למפקד עוצבת הגליל ומדוע לא יקבע המשיב מס' 2, כי המשיב מס' 3 לא יקודם עוד בתפקיד או בדרגה. בית המשפט העליון דחה בדעת רוב (פסק דינו של השופט י' טירקל, עמו הסכים המשנה לנשיא) את העתירה, בקבעו, כי העותרים לא הצליחו להצביע על קיום בסיס ראייתי הולם שהיה בו כדי להצדיק את עיכוב קידומו של המשיב מס' 3 בהיקף ובאופן שנדרשו על-ידי העותרים. עוד קבע בית המשפט, כי לא נמצא פגם בשיקול דעתם של המשיבים 1 ו - 2 וכי , בנסיבות המקרה, אין גם להתעלם מחלוף הזמן בין המעשים שיוחסו למשיב מס' 3 לבין המינוי נשוא העתירה. השופטת דורנר, בדעת מיעוט, סברה, כי הראיות המנהליות הקיימות כנגד המשיב מס' 3 מצדיקות הוצאת צו על תנאי נגד המשיבים.

2.בעתירה שבפני טוענים העותרים, כי בפסק הדין נקבעה הלכה החורגת משורת הלכות שקבע בית המשפט העליון באשר למבחן הראייה המינהלית. לשיטתם של העותרים, עומדות הראיות הקיימות כנגד המשיב מס' 3 במבחן הראייה המינהלית.

3.המשיבים טוענים, כי העתירה אינה מגלה כל עילה לקיום דיון נוסף, שכן פסק הדין נשוא העתירה אינו קובע כל הלכה שיש עמה קשיות, חידוש, חשיבות או סתירה להלכה קודמת. לשיטתם של המשיבים, יישם בית המשפט הלכות קיימות על סיטואציה עובדתית נתונה - ולא יצר כל הלכה חדשה.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין העתירה להידחות. אכן, כדברי המשיבים, פסק הדין נשוא העתירה אינו משנה הלכות או מחדש הלכות, אלא מחיל הלכות קיימות ומבוססות על הסיטואציה העובדתית שהובאה בפניו. העובדה שאופן ההחלה, כמו גם תוצאתה, אינו לרוחם של העותרים, אינה יוצרת עילה לקיום דיון נוסף.

העתירה לקיום דיון נוסף נדחית.