דנג"ץ 7010/98 ג'ומעה חדר נ. הרכב כב' השו' צמח, נאור וארד

עתירה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון (כבוד השופטים א' מצא, י' זמיר וי' אנגלרד) בבג"ץ 5283/98 מיום 12.11.98.

1.לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש כתב אישום, הכולל אישומים נפרדים של העותר בעבירות של ניסיון לרצח ושוד בנסיבות מחמירות וכן עבירת רצח. העותר טען בפני בית המשפט כי צירוף האישומים אינו כדין וביקש להורות על הפרדתם. טענתו נדחתה. בית המשפט קבע כי צירוף האישומים נעשה כדין וכי הוא עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). נקבע, כי האישומים מבוססים על "עובדות דומות" וכי אין בצירופם כדי לפגוע בהגנתו של העותר.

2.כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי הגיש העותר עתירה לבית משפט זה (בג"צ 5283/98). בית המשפט דחה את העתירה, אף מבלי להזדקק לטענת המשיבה, לפיה יש לדחות את העתירה על הסף בשל היותה מכוונת כנגד החלטת ביניים בהליך פלילי. נקבע, כי האישומים המיוחסים לעותר מבוססים על עובדות דומות וכי אין בעובדה, שאישום אחד מתייחס לרצח והאחר לניסיון לרצח, כדי לשנות מסקנה זו. הודגש כי, "התנאי בדבר 'עובדות דומות' אין משמעו כי בין עובדותיהם של האישומים אין כל הבדל. כל שצריך להתקיים הוא מכנה משותף עובדתי. הווי אומר: די בכך שאישומים מבוססים על עובדות שרובן, או עיקרן, דומות כדי להכשיר את צירופם כאישומים המבוססים על עובדות דומות". בכל הנוגע לשאלת התשתית הראייתית על בסיסה יש להכריע בטענה כנגד כשרות צירופם של אישומים, קבע בית המשפט כי ההכרעה נעשית על יסוד בדיקת העובדות הנטענות בכתב האישום בלבד. נקבע, כי אין להזדקק למכלול הראיות בתיק. הכרעה זו, כך נקבע, מתחייבת מאופי הטענה כטענה מקדמית, ומעיתויה. בית המשפט הוסיף ודחה את טענתו של העותר כנגד צירוף אישומים במקרה בו אחד מהאישומים נוגע לעבירת רצח. טענה זו של העותר נסמכה על דברי השופט ח' כהן בע"פ 406/72 שניר נ' מדינת ישראל , פ"ד כח(1) 234. הודגש, כי דעה זו אינה משקפת עוד את הדין הנוהג, וכי על פי הפסיקה הקיימת אין מניעה לצרף אישומים, אפילו כאשר אלה מתייחסים לעבירת רצח. לבסוף, פנה בית המשפט לבחון, אם אין בצירוף האישומים כדי לפגוע בהגנתו של העותר. נקבע, כי "ככלל, ובהיעדר בסיס ממשי לקיום חשש, שבירור האישומים במאוחד עלול לפגוע בהגנת הנאשם, אין בית המשפט שועה לטענה, כי בעצם צירופם של אישומים המבוססים על עובדות דומות, יש כדי 'להשחיר' את פני הנאשם ולפגוע בסיכוייו שגירסתו ביחס לאישום זה או אחר תזכה לאימונו של בית המשפט". נקבע, כי חזקה על שופט מקצועי שידע לבחון כל אחד מהאישומים לגופו ועל בסיס ראיותיו הוא. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לגופו של עניין ולאור נסיבותיו של המקרה, אין חשש לפגיעה בהגנתו של העותר.

3.בפני עתירה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט. העותר טוען, כי ההלכה שנפסקה הינה הלכה חדשה, הסוטה מפסיקות קודמות של בית משפט זה. הוא טוען, כי שני המעשים בהם מדובר אינם עונים להגדרה של "עובדות דומות" כאמור בסעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי, וכי פסק דינו של בית המשפט מעניק פרשנות רחבה יתר על המידה למונח זה. העותר מוסיף וטוען, כי ההלכה שנקבעה בשאלת התשתית הראייתית על בסיסה יש להכריע בטענה כנגד צירוף אישומים, מצדיקה אף היא קיום דיון נוסף. לטענתו, ההכרעה בטענה זו צריכה להעשות תוך בחינת מכלול הראיות בתיק, ואין די בבחינת כתב האישום. לבסוף, טוען העותר, כי גם שאלת הפגיעה בהגנתו של נאשם עקב צירוף אישומים והיחס בינה לבין עילות לפסילת שופט, מצדיקה קיום דיון נוסף. בהקשר זה טוען העותר, כי על פי הפסיקה הקיימת חשיפת שופט במהלך דיון לראיות באישום דומה אחר, מקימה חשש ממשי לעיוות דין, באופן המצדיק את פסילתו של השופט. נטען, כי יש לנקוט גזרה שווה גם בכל הנוגע לבקשה לפיצול אישומים.

4.המשיבה מתנגדת לעתירה לקיום דיון נוסף. ראשית היא טוענת, כי מדובר בעתירה כנגד החלטת ביניים בהליך פלילי, אשר היה מקום לדחותה על הסף. נטען, כי בעובדה זו יש כדי להשליך על ההזדקקות לעתירה לדיון נוסף. לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי עובדות שני האישומים אכן דומות. עניין זה הוכרע עובדתית על ידי שתי ערכאות ואין להתערב בו. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי ההלכה במקרה הנוכחי עולה בקנה אחד עם הפסיקה בעניין צירוף אישומים ועם ההלכות בנושא. נטען, כי אין בהלכה שנקבעה משום חידוש, אלא, לכל היותר, הבהרה לפרקטיקה הנוהגת. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי גם בהלכה הנוגעת לשאלת הבסיס הראייתי לאורו יש לבחון את הבקשה לפיצול הליכים, אין משום חידוש.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי אין להורות על קיום דיון נוסף בעניין זה. לא מצאתי, כי בנסיבות העניין התקיימה עילה לדיון נוסף, כאמור בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. אין לומר, כי ההלכה שנפסקה היא חדשה או קשה באופן המצדיק דיון נוסף של בית משפט זה. יפים לעניין זה דבריה של השופטת ט' שטרסברג-כהן, לפיהם:

"חלק גדול מן השאלות המובאות בפני בית משפט זה הן חשובות או קשות; חלק מן ההלכות היוצאות מלפני בית משפט זה הן בבחינת חידוש. אף על פי כן עלינו לשים נר לרגלנו את העיקרון הבסיסי, לפיו, ההלכה נקבעת על ידי הרכב ראשוני ובסיסי של בית משפט זה שהוא הרכב של שלושה שופטים או הרכב מורחב מלכתחילה, וכי בעקרון, יושבת ערכאה זו על המדוכה פעם אחת בכל מקרה נתון, ומכריעה בו פה אחד או ברוב דעות. הדיון הנוסף אינו בא ליצור ערכאה נוספת". (דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פסקה 5).

שאלת פרשנותו של סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי נדונה בבית משפט זה לא פעם, ואין בפרשנות שניתנה בעניין זה משום חידוש, המצדיק עריכתו של דיון נוסף (וראו, למשל, ע"פ 1301/92 מדינת ישראל נ' אדריאן שוורץ , פ"ד נ(5) 749, 784-782). אין לומר גם, כי צירוף האישום בניסיון לרצח אל האישום ברצח, אינו עולה בקנה אחד עם ההלכה הנוהגת בנושא (ראו דברי מ"מ הנשיא (כתוארו אז) שמגר בע"פ 60/81 צבי גור נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(4) 505, 529-523). גם בהלכה שנפסקה בשאלת הבסיס הראייתי להכרעה בטענות כנגד צירוף אישומים אין כדי להצדיק דיון נוסף בעניין שלפני.

בנסיבות אלה, דין העתירה לדיון נוסף להדחות. ממילא נדחית גם בקשתו השניה של העותר למתן צו ביניים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.