דנג"ץ 7056/07 אלון דהן נ. שר המשפטים

בפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 7.8.07 בבג"ץ 10135/06 שבו נדחתה עתירה שהגיש העותר - אסיר המרצה עונש של מאסר עולם לאחר שהורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירת רצח - נגד החלטת הנשיא מיום 11.5.98 לקצוב את עונשו לשלושים ושלוש שנות מאסר ולא לעשרים וארבע שנות מאסר. טענתו של העותר לעניין זה הייתה שכאשר הוא הודה בביצוע העבירה הוא הסתמך על דברי בא-כוחו דאז, שהסביר לו כי נוכח מדיניות הקציבה באותה עת עונשו עתיד להיקצב לעשרים וארבע שנות מאסר. בפסק הדין נשוא העתירה דחה בית המשפט העליון (מפי השופט א' רובינשטיין ובהסכמת המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופט י' אלון ) את טענת ההסתמכות של העותר הן במישור המשפטי והן במישור של שיקולי הצדק והמוסר.

בעתירה לדיון נוסף שבפניי העותר אינו מעלה טענות לגוף פסק הדין נשוא העתירה, אלא טוען כי מן הראוי לקיים דיון נוסף בפסק הדין משום שלא זומן לדיון שהתקיים בבית המשפט בעתירתו ולא ניתנה לו זכות להשמיע את דבריו בפני בית המשפט, אם כי בא-כוחו נכח בדיון. העותר קובל על כך שלא ניתנה לו הזדמנות להופיע אישית לפני בית המשפט, אף כי לא נתבקשה הופעתו גם בבוקר הדיון, אלא רק בשלב מאוחר בצהרי אותו יום. יש להניח כי לו נתבקשה נוכחותו הדבר היה מתאפשר. דין העתירה לדיון נוסף להידחות. הגם שהעותר לא נכח בדיון בעתירה, הרי זכותו להשמעת טיעוניו לא נפגעה כיוון שבא-כוחו ייצגו בדיון ונשמעו טענותיו. במהלך הדיון אף הוברר כי טענותיו של העותר הובאו בפני נשיא המדינה הן על ידו והן על ידי באי-כוחו הקודמים, וכי היה מיוצג בקשר להליכים נשוא העתירה לדיון נוסף. בפסק הדין נשוא העתירה לא נפסקה הלכה חדשה כלשהי וגם טיעוני הצדדים נשמעו, לפיכך אין באי נוכחתו של העותר בדיון כדי להקים עילה לקיום דיון נוסף בפסק הדין בהתאם לתנאים הקבועים לעניין זה בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

אשר על כן, העתירה נדחית.