דנג"ץ 7669/00 פנחס יעקב נ. משרד הבטחון

1.עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (כב' השופטים א' מצא, ט' שטרסברג-כהן, וי' אנגלרד) בבג"ץ 2936/00 מיום 12.10.00, בו נדחתה עתירה שהגיש העותר.

2.בשנת 1984 אושרו לעותר, על ידי המשיב, לפנים משורת הדין, קבלת שירותים שונים, וביניהם, תגמול כמחוסר פרנסה. העותר הגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בעקבות דרישה שהציב המשיב, לפיה על העותר להגיש לו הצהרת הכנסות, וזאת כתנאי לקבלת התגמול. לטענת העותר, החלטת המשיב בה נקבעה זכאותו לקבלת התגמול, פטרה אותו מהגשת הצהרת הכנסות, וכי כך אף נהג המשיב משך כ15- שנה. העותר הוסיף, כי מאחר שזכאותו נקבעה לפנים משורת הדין, אין הוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט1959-, חלות עליו. בתשובתו לעתירה טען המשיב, כי אין בהחלטה בה נקבעה זכאותו של העותר לתגמול, כדי לפוטרו מהחובה להגיש הצהרת הכנסות. כך, שכן ההחלטה התכוונה לפוטרו מהגשת טפסי הצהרה חודשיים בדבר התייצבות בלשכה בלבד, ולא מהחובה לדווח על גובה ההכנסות. המשיב טען, כי אין לאפשר לעותר להיבנות מכך שבשל שגגה לא נתבקש לאורך השנים להגיש הצהרת הכנסות, שגגה שבגינה לא נאכף נוהל הבדיקה שנקבע. לטענתו, אי אכיפת החוק, אינה מונעת את אכיפתו מרגע שנתגלתה השגגה.

3.עתירתו של העותר נדחתה, מאחר שנמצא כי היא איננה מגלה עילה להוצאת צו על-תנאי.

4.בפני עתירתו של העותר לקיום דיון נוסף בפסק הדין. העתירה מפרטת את טענותיו של העותר בדבר הפגמים שנפלו בהחלטת המשיב האמורה, פגמים שצריכים להביא, לגישתו, לביטולה. כן מונחים בפני בקשת העותר לעדכון פרטים ומכתבו של העותר מיום 22.10.2000, המופנה לראש הממשלה ושר הביטחון, בו מתבקש המשיב לעיין מחדש בהחלטתו. בתגובתו טען המשיב, כי לגישתו אין מקום להיעתר לבקשה לקיום דיון נוסף ממספר טעמים: ראשית , הבקשה אינה עונה על התנאים שנקבעו לכך בחוק ובפסיקה, שכן בפסק דינו הקצר של בית המשפט העליון לא נקבעה הלכה. שנית , לעותר היה יומו בבית המשפט, העותר טען בפני בית המשפט את טענותיו והן נדחו אחת לאחת. שלישית , העותר אינו מעלה בעתירתו זו טענות חדשות שלא העלה בעתירתו הראשונה.

5.דין העתירה להידחות. כידוע, "הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף מבחינת מגמתו העיקרית, כי במרכזו אינה עומדת השאלה, אם בית המשפט נהג כהלכה, אלא נבחנת ההלכה המשפטית בתור שכזאת" (ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל ואח' , פ"ד לו(3) 99, 101). טענות העותר שבפני מעלות שוב, את הפגמים שנפלו, לגישתו, בהחלטת המשיב. לא מצאתי בטענותיו, כי הוא סבור שפסק הדין שניתן בעניינו חידש הלכה. אכן, דחיית עתירתו של העותר משום שנמצא כי היא איננה מגלה עילה להוצאת צו על-תנאי, איננה מהווה בנסיבות העניין פסיקת הלכה, וודאי שאינה מהווה פסיקת הלכה חדשה, חשובה, קשה או סותרת הלכה קיימת, כאמור בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. אי לכך, לא עלה בידי העותר להצביע על עילה מן העילות המנויות בחוק לקיום דיון נוסף.

אשר על כן העתירה נדחית. אין צו להוצאות.