דנג"ץ 7837/08אברהם סטואר נ. נשיאת בית המשפט העליון,כב' השופטת ד.בייניש

1.

זוהי עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 6814/08 סטואר נ' נשיאת בית המשפט העליון, מיום 10.9.08 (שניתן על ידי כב' המישנה לנשיאה א' ריבלין וכב' השופטים ס' ג'ובראן וא' חיות)(להלן: פסק-הדין ).

טענת המבקש היא כי פסק הדין הביא עימו הלכה חדשה, קשה וחשובה במובן זה שנקבע בו כי ניתן להסתפק בהסכמתו של ראש מותב תלתא בלבד, בפניו נדון הליך שמבקשים להעביר את הדיון בו למקום אחר, כדי להקים את סמכותה של נשיאת בית המשפט העליון להחליט בדבר העברת מקום דיון בהליך תלוי ועומד על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] , התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), ואין הכרח בקבלת הסכמתם של יתר חברי ההרכב הדן בתיק שאת העברת הדיון בו מבקשים.

עניינה של הבקשה נסב על הוראת הסיפא של סעיף 78 לחוק בתי המשפט שזו לשונו:

"ענין שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט מחוזי או בית משפט שלום במקום אחד, רשאי נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא להורות שיהיה נידון בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר;

ובלבד שלא תינתן הוראה לפי סעיף זה לאחר התחלת הדיון אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו ". (הדגשה לא במקור).

2.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב המייחס לו שורה של עבירות פליליות חמורות.

ביום 9.7.08 פנו כב' נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב א' גורן וסגניתו כב' השופטת ד' ברלינר אל נשיאת בית המשפט העליון בבקשה להעביר את הדיון בעניינו של המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז, וזאת כדי להאיץ את ניהול משפטו בבית משפט מרכז, שיומנו מאפשר הקצאת תאריכים מוקדמים יותר לקיום מועדי הוכחות בהליך. ביום 13.7.08 הורתה נשיאת בית המשפט העליון על העברת מקום הדיון כמבוקש, בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט. ביום 16.7.08 התקיים דיון מקדמי בהליך בפני סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז, א' טל, ובמסגרתו נקבעו מועדי ישיבות הוכחות בהליך.

4.

המבקש פנה בעתירה לבג"צ (להלן: העתירה ) כנגד החלטת הנשיאה בדבר העברת מקום הדיון ובה טען לפסלות ההחלטה בשל שניים אלה: האחד – נטען כי העברת מקום הדיון בתיק ללא קבלת הסכמתה של השופטת שהחלה לדון בענין בבית המשפט בתל-אביב, פוסלת את החלטת ההעברה. שנית – הדיון המקדמי בבית המשפט במרכז התקיים ללא סמכות, שכן הוא נוהל בדן יחיד במקום במותב שלושה, כנדרש.

5.

העתירה נדחתה ביום 10.9.08. לענין הטענה הראשונה, נפסק כי לשון סעיף 78 לחוק בתי המשפט אינה מחייבת כי הסכמת השופט שהחל לדון תינתן בכתב. עוד נפסק, כי מתגובת המשיבים לעתירה עלה כי ראש המותב בבית המשפט בתל-אביב נתנה הסכמתה להעברת התיק, וכי העובדה כי הסכמה זו ניתנה לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב ולסגניתו, להבדיל מאשר במישרין לנשיאת בית המשפט העליון, אינה מעלה ואינה מורידה.

השגות העותר בדבר הדיון המקדמי שהתקיים בהליך בבית המשפט במרכז, נדחו על הסף מן הטעם שלא נתבקש כל סעד בענין זה בעתירה. מעבר לנדרש נקבע, כי מדובר בדיון מקדמי שנועד לקבוע מועדים לישיבות הוכחות, ולהגשת מוצגים וראיות, והדבר נועד לייעל את ההליכים לטובת כל הנוגעים בדבר. מעבר לכך, כך נקבע, אין מקום להתערב בהליך המקדמי שנתקיים, בהיותו הליך ביניים בדיון פלילי, המתקיים בערכאה הדיונית, שבדרך כלל בג"צ אינו נוהג להתערב בהחלטות המתקבלות במהלכו.

6.

בבקשה לדיון נוסף שבפנינו טוען המבקש כי משמעות פסיקת בית משפט זה בעתירה הינה כי ניתן להסתפק בהסכמת ראש מותב תלתא שבפניו תלוי ועומד הליך שיפוטי לצורך החלטה בדבר העברת הדיון בהליך לבית משפט אחר, ואין צורך לענין זה בהסכמת יתר שופטי המותב, ואף אין צורך כי ידעו על עצם הפנייה בבקשה לנשיאת בית המשפט העליון להעברת מקום הדיון.

טענת המבקש היא כי ההלכה שנפסקה בידי בית המשפט בעתירה היא חדשה, קשה וחשובה לענין פרשנותו של סעיף 78 לחוק בתי המשפט. זאת, מאחר שעל פי פשוטו של מקרא, סעיף זה מחייב מתן הסכמה של כל חברי המותב הדן בתיק להעברת הענין לבית משפט אחר, ואין די בהסכמת ראש המותב בלבד להעברה כזו. קביעת בית המשפט בעתירה הסוטה מקו פרשנות זה, וקובעת כי די בהסכמת ראש המותב, כאמור, מהווה חידוש הלכתי המצדיק דיון נוסף בהרכב מורחב.

7.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות.

סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט קובע כי ניתן להיענות לדיון נוסף "אם ההלכה שנפסקה בבית משפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה בענין, יש לדעתם (של נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך – א.פ.) מקום לדיון נוסף" .

התנאי לקיום דיון נוסף בפסק-דין של בית משפט זה הוא קיומה של סתירה בפסק הדין להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או קיום חשיבות, קשיות או חידוש בהלכה שנפסקה, המצדיקה, לדעת בית המשפט, קיום דיון נוסף (דנ"א 4813/04 מקדונלד נ' אלוניאל בע"מ (לא פורסם, 29.11.04); דנ"א 4011/04 עיריית ירושלים נ' עיזבון המנוח אטינגר , פד"י נט(4) 8; דנ"א 10639/06 טי בורד אינדיה נ' דלתא לינג'רי ס.א. צרפת (טרם פורסם, 13.4.08)). התכלית של קיום דיון נוסף טמונה בצורך מעשי ומיידי בבחינה חוזרת של הלכה שנקבעה, בחינה שחשיבותה גוברת אף על פני אינטרס סופיות הדיון, וניצול יעיל של המשאב השיפוטי (דנ"א 2596/02 חברת הדרי החוף נ' מנהל מס שבח מקרקעין מחוז באר-שבע (לא פורסם, 17.3.04)).

8.

בענין שלפנינו לא נפסקה הלכה משפטית כל שהיא, לענין ההסכמה הנדרשת מן המותב הדן בענין התלוי ועומד בפניו לצורך העברת הדיון בו למקום אחר, וממילא לא מתקיימים התנאים המוקדמים הנדרשים לצורך קיום דיון נוסף. אין מדובר בקביעת הלכה כלשהי הסותרת הלכה קודמת, וממילא אין מדובר בהלכה חשובה, קשה או חדשה המצדיקה דיון נוסף.

9.

פסק הדין נשוא הבקשה לדיון נוסף אינו קובע, כפי שהמבקש טוען, כי לצורך הפעלת סמכות הנשיאה על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט להורות על העברת מקום דיון די בהסכמת ראש המותב הדן בענין התלוי בפניו בלבד, וכי אין צורך בהסכמת יתר חברי ההרכב הדן באותו ענין. בפסקה 4 לפסק הדין מתייחס בית המשפט לשאלה האם ההסכמה הנדרשת לצורך העברת מקום הדיון מהשופט שהחל לדון בו צריכה להינתן ישירות לנשיאת בית המשפט העליון, להבדיל מאשר לנשיא בית המשפט, מבקש ההעברה. מסקנתו היא כי לשון החוק בסעיף 78 אינה מחייבת מתן הסכמה בכתב של השופט הדן בהליך, וכי אין הכרח בהצגת ההסכמה הנדרשת מהשופט במישרין בפני נשיאת בית המשפט העליון, ודי בהצגתה בפני נשיא בית המשפט המחוזי, מבקש ההעברה. אגב אורחא, מציין בית המשפט כי ראש המותב הדן בתיק הנדון בבית המשפט בתל-אביב נתנה את הסכמתה להעברת הדיון למקום אחר, ולא נדרשה כלל התייחסות לשאלה האם שאר חברי אותו ההרכב נתנו גם הם את הסכמתם לענין זה. משכך, הרי שלא נקבעה כל הלכה שהיא בשאלה האם לצורך העברת דיון למקום אחר די בהסכמת ראש מותב תלתא הדן בהליך, או שמא נדרשת לכך הסכמת חברי ההרכב כולו. משכך, אין מדובר בקביעת הלכה כלשהי, המצריכה בחינה נוספת של הרכב מורחב במסגרת דיון נוסף.

10.

מעבר לנדרש, ניתן לומר כי אפשר להניח כי בית המשפט בהכרעתו בעתירה הניח כי, מתן הסכמת ראש המותב בבית המשפט בתל-אביב להעברת הדיון בהליך לבית המשפט במרכז, משקף את הסכמת ההרכב כולו שהיא עומדת בראשו, וכי על פי כל הסתברות אפשרית, בקשת ההעברה שהוגשה לנשיאת בית המשפט העליון על ידי נשיא בית המשפט המחוזי וסגניתו, נעשתה על דעת כל חברי ההרכב שדן בהליך, קודם להעברתו.

11.

לאור האמור, אין הבקשה לדיון נוסף עומדת בתנאי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, ולפיכך דינה להידחות. הבקשה לצו ביניים נדחית אף היא.