דנג"ץ 8008/10יהודה בר נ. עוזרת רשם האגודות השיתופיות

1.

זוהי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 10107/08 (מפי כבוד השופטים א' רובינשטיין, נ' הנדל וע' פוגלמן ), שבו נדחתה עתירתם של העותרים.

העותרים הם חברים באגודה שיתופית (היא המשיבה 2, ולהלן: האגודה ). האגודה הגישה נגדם תביעה לרשם האגודות השיתופיות בגין חובות שונים הנובעים מחברותם באגודה. עוזרת רשם האגודות השיתופיות (היא המשיבה 1) מינתה בורר לבירור התביעה, לפי סמכותה בהתאם לסעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות. בפסק הבוררות נקבעה חבותם של העותרים וכן גובה החוב, לאחר שהופחת ממנו שיעור ניכר. בשלב מסוים במהלך הבוררות הודיעו העותרים לבורר כי לא יתייצבו לדיון שנקבע, שכן לעמדתו החוב האמור הוא "חוב כולל" כמשמעו בחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, ולפיכך יש להעבירו לדיון בפני משקם. הבורר דחה את הטענה בקבעו כי לא הוכח שהחוב המדובר הוא "חוב כולל". העותרים ערערו על פסק הבוררות לרשם האגודות השיתופיות, וערעורם נדחה בהחלטה מנומקת של המשיבה 1. בהחלטתה נקבע כי אין עילה להתערב בקביעת הבורר לפיה "החוב הכולל" שחבו העותרים לאגודה נפרע זה מכבר, והחוב שעומד לדיון בעת הזו אינו "חוב כולל". על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, וזו כאמור נדחתה.

2.

בפסק-הדין נשוא העתירה נדונו טענותיהם של העותרים אחת לאחת ולא נמצא כי קמה עילה להתערבות בהחלטת המשיבה 1. נקבע כי טענת ניגוד עניינים שטענו העותרים כלפי הבורר הועלתה לראשונה במסגרת העתירה, ללא כל הסבר, ומטעם זה יש לדחותה על הסף. העותרים טענו גם לפגיעה בזכות הדיון, שכן התקיים דיון בבוררות מבלי שהם התייצבו אליו. טענה זו נדחתה לאור מתחם הפעולה הרחב הנתון לבורר בניהול ההיבטים הדיוניים של הבוררות, וכן הודגש כי הוגשו טיעונים בכתב והעותרים עשו דין לעצמם בהחליטם לא להתייצב לדיון, מטעמיהם שלהם. לפיכך נקבע כי אין בקיום הדיון בהיעדרם כדי לפגוע בהם במידה המצדיקה התערבות. בית המשפט העליון נדרש גם לטענה כי הבורר חרג מסמכותו, שכן המדובר – לפי טענת העותרים – ב"חוב כולל". טענה זו נדחתה משנקבע כי הבורר הכריע שאין מדובר ב"חוב כולל", והכרעה זו היא במסגרת סמכותו ואינה מצריכה התערבות אף לגופה. לבסוף, בית המשפט דחה גם את הטענה שלפיה הבורר לא פסק לפי הדין המהותי בכך שזקף תשלומים של העותרים לחובות מסוימים ולא לאחרים, בקבעו כי המדובר בטענה בעלת אופי ערעורי החורגת מגדרי הביקורת השיפוטית על פסק בוררות.

3.

בעתירה לדיון נוסף טוענים העותרים כי השאלה המשפטית המתעוררת בפסק-הדין היא אם יש לבורר שמונה על-ידי רשם האגודות השיתופיות סמכות לדון ב"חוב כולל", ובכלל זה בשאלה אם סולק החוב אם לאו. העותרים חוזרים גם על טענתם כי הבורר סטה מן הדין המהותי.

4.

דין העתירה להידחות, משאין היא מגלה עילה לקיום דיון נוסף לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הכרעותיו של בית המשפט בפסק-הדין נשוא עתירה זו מבוססות על ההלכות המשפטיות הקיימות ולא ניתן למצוא בהן את הקביעות מרחיקות הלכת שמבקשים העותרים לייחס להן. הבורר לא דן ב"חוב כולל" אלא בשאלה אם החוב של העותרים היה בבחינת "חוב כולל" אם לאו, ומשכך לא נקבעה כל הלכה משפטית באשר לסמכותו של הבורר לדון ב"חוב כולל" לגופו. סמכותו של הבורר לדון בשאלה אם קיים "חוב כולל" מעוגנת היטב בסעיף 7(ב)(1) לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי. גם בעניין היקף התערבותו הראוי של בית המשפט ככלל, ושל בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בפרט, בפסק בורר, הלך בית המשפט בדרך סלולה היטב ולא יצר חידוש שיש בו כדי להקים עילה לקיום דיון נוסף.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.