דנג"ץ 851/17פלוני נ. רשות המיסים בישראל

לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 7826/16 (השופטים ס' ג'ובראן , א' שהם ו ע' ברון ) מיום

11.1.2017. בפסק הדין נדחתה על הסף עתירה למתן צו המורה למשיבה ליתן טעם מדוע לא ימוצו ההליכים הפליליים נגד בני זוג מסוימים,

בעליהן של מספר חברות מתחום מערכות האבטחה, בחשד להעלמת מס בהיקף של למעלה ממאה מיליון ש"ח.

רקע

1.בשנת 2007 פנה המבקש למשיבה. בפנייתו ציין כי בידיו מידע העשוי לבסס חשד להעלמת מס על ידי בני הזוג. בשנת 2009 הגיעה המשיבה להסדר עם המבקש בנוגע לגמול לו יהיה זכאי אם יוחלט על פתיחת הליך פלילי בעניין בני הזוג, ואולם, בשנת 2011 הודיעה המשיבה כי החליטה שלא לפתוח בהליך פלילי נגד בני הזוג אלא בהליך אזרחי. המבקש שב ופנה למשיבה בדרישה לפתוח בהליך פלילי נגד בני הזוג. פניותיו נדחו, תוך הבהרה שלפיה המשיבה לא תעשה שימוש במידע שמסר לה לפתיחת בהליך אזרחי אלא אם יסכים המבקש לוותר על הגמול הכספי.

2.משלא נחה דעתו מהחלטת המשיבה, הגיש המבקש ביום 9.10.2016 עתירה לבית משפט זה, במסגרתה ביקש כי המשיבה תבהיר מדוע נמנעת היא מלנקוט בהליך פלילי נגד בני הזוג.

פסק הדין מושא הבקשה

3.בית משפט זה דחה את העתירה על הסף נוכח השיהוי בהגשתה וכן בשל אי מיצוי הליכים. צוין, כי החלטת המשיבה בדבר אי נקיטת הליך פלילי נגד בני הזוג התקבלה כבר בשנת 2011, וכי עתירת המבקש נגד החלטה זו הוגשה רק בחלוף כחמש שנים וחצי. נקבע, כי משהתקבלה החלטה סופית בעניין, ומשפניותיו סורבו, היה על המבקש להקדים ולהגיש את העתירה ולא להמתין שנים ארוכות. הובהר, כי אין בפניותיו החוזרות של המבקש למשיבה לאחר קבלת החלטתה כדי לרפא את השיהוי שנפל בהגשת העתירה.

4.עוד קבע בית משפט זה, כי עם קבלת החלטת המשיבה שלא להעמיד לדין את בני הזוג, היה על המבקש לפנות בערר לפי סעיף 64(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ואולם, המבקש לא פעל כאמור. נוכח אי מיצוי ההליכים, נדחתה העתירה להידחות על הסף. בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.

על פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפניי.

הבקשה לדיון נוסף

5.המבקש, שאינו מיוצג, מודע היטב לכך שבקשה לדיון נוסף היא צעד נדיר וכי קבלת הבקשה נדירה אף יותר ומוגבלת למקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. לפיכך, הגיש את בקשתו "תוך זהירות מרבית וכבוד רב לבית המשפט". לדעת המבקש, לא היה מקום לדחות את העתירה מחמת שיהוי אם משמעות הדחיה היא פגיעה חמורה בשלטון החוק ובאינטרס ציבורי חשוב. לדבריו, בני הזוג הם עברייני מס סדרתיים, שהסתירו את העובדה כי הם הבעלים האמיתי של חברה מסוימת. לדעת המבקש, המשיבה החליטה, מסיבות לא ראויות ובחוסר סבירות קיצוני, שלא לפתוח נגדם הליך פלילי. המבקש מקשה: "באם יש ממש במהות העתירה, האם לא ראוי שבית המשפט הגבוה לצדק יאפשר את הדיון במהות העתירה ולא ידחה אותה על הסף?".

6.עוד טוען המבקש כי נוכח התנהלות המשיבה היה ראוי לדחות את טענת אי מיצוי ההליכים. לדבריו, המשיבה הסתירה בתשובתה כי בחרה במכוון להתעלם מכל התלונות שהגיש לראש הרשות על התנהלות חוקרי מס ההכנסה, וכן הסתירה ממנו את העובדה שזכותו לפנות לפרקליטות כדי להשיג על החלטתה. המבקש תוהה כיצד יכול בית משפט זה לתת יד למעשה הנוגד את חובת ההנמקה בחוסר תום לב. לדעת המבקש, בהחלטתו, נתן בית משפט זה "הכשר" לכל רשות ממשלתית להתעלם מתלונות אזרחים ולהימנע מליידע אותם על האפשרות להשיג על החלטותיה. לטענת המבקש, לאור תשובה המשיבה לעתירה, ברור כי פנייתו לפרקליטות תהיה "למראית עין" בלבד. לדבריו: "הבקשה שכאן היא היוצא מן הכלל, שתואם את תפיסת בית המשפט הגבוה לצדק לעניין המהות ומטעם זה 'מן הצדק' ראוי לקיים דיון נוסף בעניין הפסילה על הסף".

דיון

7.לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה ובטענות המבקש, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בהתאם להוראות סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, דיון נוסף יינתן רק מקום שבו ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית משפט זה, או שמפאת חשיבותה המשפטית, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה בעניין, יש מקום ליתן דיון נוסף (דנג"ץ 3526/15 נמרוד נ' עו"ד מירון הכהן-רשם האגודות השיתופיות , פסקה 7 (7.7.2015); דנג"ץ 6722/12 נוארה נ' בית המשפט הצבאי-יהודה , פסקה 5 (28.2.2013)).

במלים אחרות, ולכך מסכים גם המבקש, דיון נוסף הוא הליך נדיר השמור למקרים יוצאי דופן מבחינה משפטית (השוו: דנג"ץ 5019/13 בית הדין השרעי לערעורים בירושלים נ' פלונית , פסקה 7 לפסק דינו של הנשיא א' גרוניס

(14.8.2013)). המקרה דנן אינו נמנה על מקרים אלה; בפסק הדין מושא הבקשה לא נפסקה הלכה כלשהי בשאלה שהעלה המבקש בעתירתו. ממילא, אין מדובר בהלכה שנפסקה בבית משפט זה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון או שמפאת קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין יש מקום לעריכת דיון נוסף (השוו: דנג"ץ 731/12 אלמע'ארי נ' בית המשפט הצבאי-יהודה , פסקה 4 (26.6.2012)). פסק הדין דן בעניינו של המבקש בלבד (דנג"ץ 2605/14 ורטנסקי נ' בית המשפט העליון , פסקה 3 (10.4.2014)); אחרי ככלות הכל: משנדחית עתירה על הסף, קשה לראות בפסק הדין הלכה (דנג"ץ 7815/16

רביב נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 12 (15.1.2017)).

8.כאמור, עתירתו של המבקש נדחתה על הסף הן בשל שיהוי

ניכר – של שנים –

בהגשתה הן בשל אי מיצוי הליכים . ככל שהמבקש לא השלים עם החלטת המשיבה, הרי שהיה עליו להגיש ערר על החלטתה שלא להעמיד לדין את בני הזוג.

הבקשה לחיסיון

9.טרם הכרעה הגיש המבקש בקשה לחיסיון של ההחלטות בבקשה לדיון נוסף. ביום 6.3.2017 ביקשתי את תגובת המשיבה. בתגובתה, מסרה המשיבה כי אין לה התנגדות לאסור את פרסומו של ההליך. ואולם, פסק הדין מושא הבקשה ניתן ללא כל איסור פרסום ואין עילה שלא לעשות כן גם לגבי בקשה זו.

סוף דבר

10.כאמור, הבקשה לדיון נוסף נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.