דנג"ץ 9208/11 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

1.

זוהי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (כבוד השופטים א' גרוניס, מ' נאור וע' ארבל ) שדחה את עתירת המבקש לביטול כל פסקי הדין וההחלטות שהתקבלו בעניינו בבית הדין הרבני החל מחודש מרץ 2011.

2.

המבקש והמשיבה 3 מצויים בהליכי גירושין וחלוקת רכוש בבית הדין הרבני האזורי, במסגרתם חויב המבקש ליתן למשיבה 3 גט ולהעביר לה מחצית משווי דירתם המשותפת בניכוי המשכנתא. המבקש ערער לבית הדין הרבני הגדול על החלטת בית הדין האזורי, אך ערעורו נדחה. בהמשך, פנה המבקש לנשיא בית הדין הרבני הגדול (כבוד הרב הראשי לישראל ש' מ' עמאר )

בבקשה לדיון חוזר, בטענה כי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בעניינו זויף, ועל כן הוא חסר תוקף. המבקש צירף לבקשתו חוות דעת גרפולוגית הגורסת כי חתימת אחד הדיינים על פסק הדין אינה חתימתו האמיתית, וכן הצביע על עובד בבית הדין הרבני הגדול החשוד לטענתו בזיוף האמור. כמו כן, המבקש הגיש בנושא תלונה במשטרה, ובסמוך לכך אף פרסם באפיקי פרסום שונים דו"ח פרי עטו שכותרתו היא: "הריקבון במערכת בתי הדין הרבניים".

נשיא בית הדין הרבני הגדול דחה את הבקשה לדיון חוזר וקבע כי אין ממש בטענת הזיוף וכי פסק הדין בבית הדין הרבני הגדול ניתן על דעת שלושת חברי ההרכב. משכך, עתר המבקש לבג"ץ כנגד בית הדין הרבני הגדול, בדרישה לביטול כל פסקי הדין שנתנו בתי הדין הרבניים בעניין גירושיו, עד לסיום החקירה הפלילית שנפתחה בנושא, וכן עתר לסעדי ביניים. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי אין זה מתפקידו לשבת כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית הדין הרבני הגדול והתערבותו מצומצמת למקרים קיצוניים בלבד; מקרה זה – כך קבע בית המשפט העליון – אינו אחד מהם.

3.

בבקשה זו, חוזר המבקש ופורט את טענותיו בדבר זיוף פסקי דין של בתי הדין הרבניים בעניינו, ומצביע על כשלים שונים שמצא באופן שבו נדחו הראיות לזיוף במסגרת פסק דינו של נשיא בית הדין. כחיזוק למשקל הראיות הנטענות, מציין המבקש כי משטרת ירושלים העבירה את תיק החקירה לפרקליטות המחוז אשר מקיימת דיון בתיק מזה מספר חודשים. עוד טוען המבקש כי בית הדין מתנכל לו באופן אישי מכיוון שהגיש תלונה למשטרה בנושא הזיוף ומכיוון שפרסם דו"ח ביקורת על פועלו של בית הדין. כן טוען המבקש כי פסקי דינם של בתי הדין הרבניים גרמו עוול לו ולילדיו, כי חלקם ניתנו בחוסר סמכות וממניעים זרים, וכי פרשה זו מדגימה כשלים רבים שנמצאים לטענתו במערכת בתי הדין הרבניים בכללותה ובהכשרה המשפטית של מספר דיינים ספציפיים.

4.

דין הבקשה להידחות. על-פי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון נועד כדי לבחון הלכה חדשה שנקבעה בפסק הדין, כאשר מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. המבקש אינו טוען, ולו ברמז, כי פסק דינו של בית המשפט העליון בעניינו קבע הלכה חדשה. גם לגופו של עניין, החלטת בית המשפט העליון להימנע מלהתערב בשיקול דעתו של בית הדין הרבני הגדול במקרה זה מעוגנת היטב בחקיקה ובהלכה הפסוקה ואיני מוצא כל עילה להתערב בה. ברי כי המבקש מתקשה להשלים עם מסקנות פסק הדין שניתן בעניינו, אך לאחר שעניינו נדון שוב ושוב בפני ערכאות שונות, אין מקום להמשיך ולדון בו גם "בגלגול חמישי".

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.