פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנג"ץ
922/05
בפני:
כבוד המישנה לנשיא מ' חשין
העותרת:
מיכל שזיפי
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין
הארצי לעבודה
2. אינטרקלאב בע"מ
עתירה לקיום דיון נוסף על פסק-דינו
של בית המשפט העליון מיום 29.12.04 בבג"ץ 3512/04 שניתן על-ידי כב'
השופטים: ד' ביניש, א' פרוקצ'יה וא' ארבל
החלטה
עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק הדין שניתן בבג"ץ 3512/04 מיכל שזיפי נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם).
2.עניינו של פסק הדין בפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה אשר דן בשאלה כיצד יש לקיים את חובת תשלום שכר המינימום בעניינו של עובד אשר שכרו משולם על בסיס עמלות. דעת הרוב בבית הדין הארצי (מפי הנשיא אדלר והשופט רבינוביץ) קבעה, כי גם כאשר שכרו של עובד משולם על בסיס עמלות חל הכלל כי שכרו של העובד לא ירד, בכל מקרה, מתחת לשכר מינימום, וכי שכר המינימום ישולם מדי חודש. עם זאת נפסק, כי המעביד רשאי לערוך התחשבנות איזון עם העובד לאחר מעשה, לאמור, המעביד רשאי לנכות משכרו של העובד בחודשים שבהם שכרו מעמלות היה מעל לשכר המינימום, סכום ששילם לו בחודשים שבהם לא הגיע שכרו מהעמלות לכדי שכר המינימום, ובלבד ששכרו של העובד בכל חודש לא יפחת משכר המינימום. סגנית הנשיא ברק-אוסוסקין, בדעת מיעוט, סברה כי על המעביד לשלם שכר מינימום, וללא קשר לכך לשלם אף את העמלות עליהן הוסכם. מכאן ברורה מאליה מסקנתה, כי אין למעביד זכות לנכות מהעמלות המגיעות לעובד בחודשים שבהם היה סך העמלות מעל לשכר המינימום, את החסר בשכר המינימום ששולם לעובד בחודשים שבהם לא הגיעו עמלותיו לשכר המינימום.
3.בית המשפט העליון, מפי השופטת פרוקצ'יה, סבר כי אין עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שכן לא נפלה בו טעות משפטית מהותית. ובלשונה:
דעת הרוב ודעת המיעוט משקפת תפיסות פרשניות שונות בנוגע ליחס שבין הסדרים חוזיים ביחסי עבודה לבין חוקי המגן המבקשים להבטיח באורח קוגנטי תנאי מינימום לקיומו ולרווחתו של העובד. דעת הרוב מבקשת לשלב בין ההסדר החוזי לבין חקיקת המגן בדרך שהאחד לא יתייתר, והשני לא יצא חסר. מנגד, דעת המיעוט מדגישה את פועלו של חוק המגן ומבקשת לנתק בין שתי המערכות – החוק והחוזה באופן שהאחת לא תהיה תלויה באחרת. לא נוכל לומר כי בגישה הפרשנית שננקטה על ידי הרוב נפלה טעות, ולא כל שכן טעות מהותית. יצירת זיקת גומלין שדעת הרוב נוקטת בה בין חובת תשלום שכר המינימום וההסדר החוזי לתשלום שכר – במקרה זה עמלות – הינה סבירה ואפשרית ובלבד שתוגשם תכלית החוק המגן וישולם לעובד שכר מינימום מידי חודש, גם אם לא השתכר מעמלות כדי גובה שכר כזה ...
לעמדה זו הצטרפה השופטת ארבל בנימוקים משלה. השופטת ביניש הצטרפה אף היא לעמדתה של השופטת פרוקצ'ה, אך הוסיפה וציינה כי "כשלעצמי סבורה הייתי כי יתכן שדעת המיעוט של סגנית הנשיא ברק-אוסוסקין אפשרית היא".
4.העותרת סבורה כי אי התערבותו של בית המשפט בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מצדיקה עריכתו של דיון נוסף. לטענתה, פסק הדין של בית הדין הארצי כה שגוי וקשה, הוא עד כי חייב היה בית המשפט העליון להתערב בו ולאמץ את דעת המיעוט של בית הדין הארצי לעבודה. העותרת מעלה טענות מספר, ועיקרן הטענה כי הילכתו של בית הדין הארצי לעבודה עומדת בניגוד לחוקי המגן המקבעים את מעמדו של שכר המינימום כשכר יסוד שהמעביד חב בתשלומו ללא כל קשר לרווחיו של העובד. בנוסף, לטענת העותרת, תוצאתו של פסק הדין הינה כי המעביד יוכל לקזז משכרו של העובד ללא הגבלת זמן כלשהי. תוצאה זו הינה בלתי סבירה לדעתה.
5.דין העתירה להידחות. אין בו בפסק הדין כל הלכה משפטית שהיא תנאי לקיומו של דיון נוסף (סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). עניינו של פסק הדין בשאלה האם קמה עילת התערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, ומיישם הוא הלכות משכבר הימים בכל הנוגע לעילות ההתערבות. בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ (1) 673, 684 ואילך; בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נא (2) 63, 91-90; בג"ץ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל (טרם פורסם). היישום במקרה הספציפי בו ודאי שאין בו כדי להוות עילה לדיון נוסף. אשר לטענות העותרת, המדובר בטענות בעלות אופי שלערעור. טענות אלו אין בהן כדי לבסס עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה - לאמור: אין בהן כדי לבסס טענה כי בית הדין הארצי שגה שגיאה משפטית מהותית. כך, ממילא, אין בהן גם לבסס עילה לקיומו של דיון נוסף.
סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
היום, ט' באדר ב' תשס"ה (20.3.05).
המישנה לנשיא
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
05009220_G02.doc של
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il