דנ"מ 4681/09 עמרם אפרים נ. ועדת הבחירות המקומית למועצה אזורית גלבוע

1.

זוהי עתירה לקיים דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון בבר"ם 2610/09 (השופטים א' גרוניס , מ' נאור ו א' חיות ). בפסק-הדין נדחה ערעורו של המבקש על תוצאות הבחירות למליאת המועצה האזורית גלבוע.

המבקש ביקש להיבחר לנציג המושב מיטב במליאת המועצה האזורית גלבוע. לאחר ספירת הקולות התברר כי 137 בוחרים הצביעו עבור המבקש ו-136 הצביעו עבור המשיב 3 (להלן: המשיב ). המשיב פנה לבית המשפט המחוזי בנצרת וביקש לעיין בפתקי ההצבעה כדי לערער על תוצאות הבחירות. בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט המחוזי כי יתקיים עיון הדדי במספר פתקי הצבעה בכתב יד. עוד התבקש בית המשפט המחוזי להכריע בטענת המבקש כי יש לפסול את הצבעתם של שני בוחרים בעלי מוגבלות שלוו אל הקלפי על-ידי אשת המשיב. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתו של המשיב לגבי שלושה פתקים, שלגביהם נקבע כי הם נכתבו על ידי אותו אדם, ודחה את יתר הטענות שהעלו הצדדים. בית המשפט קבע כי אשת המשיב אינה כלולה ברשימת האנשים האסורים בליווי של בעלי מוגבלות בתהליך ההצבעה, המופיעה בסעיף 197(א) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 (להלן: הצו ), ולפיכך אין לפסול את הצבעתם של שני המצביעים שלווו על ידה. לאור קביעותיו של בית המשפט המחוזי נגרעו שני קולות מרשימתו של המבקש והמשיב נבחר לכהן במליאת המועצה. על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית המשפט העליון.

2.

בית המשפט העליון דחה את הערעור, בדעת רוב של השופטים מ' נאור ו א' גרוניס . הערעור התמקד בשאלת חוקיות הסיוע שהעניקה אשת המשיב לשני המצביעים. בעניין זה נקבע כי סעיף 197(א) לצו קובע רשימה סגורה של אנשים שאינם רשאים ללוות מצביעים לקלפי, וכי אין להרחיב רשימה זו בדרך של פרשנות שיפוטית. אשת המשיב, כך נקבע, אינה נמנית על האנשים המופיעים ברשימה ולפיכך אין לפסול את הצבעתם של שני המצביעים. שופטי הרוב הדגישו בהקשר זה את חשיבותם הרבה של הוודאות ושל הסדר בניהול הבחירות. עם זאת, ציינו שופטי הרוב כי ראוי "לשקול הטלת איסור על מועמדים ובני משפחתם הקרובים, בדרגת קרבה שתוגדר בחקיקה, ללוות בוחרים לקלפי".

השופטת

א' חיות סברה, בדעת מיעוט, כי אף שלא נקבע במפורש בצו כי פעולת הסיוע של אשת המשיב אסורה, יש לפסול את הצבעתם של שני המצביעים שלוו על-ידה. לשיטתה, "המועמד עצמו, בן-זוגו או בן משפחה אחר מדרגה ראשונה פסולים מלשמש כמלווים מטעמים שונים לחלוטין ואני מעיזה לומר כי פסול זה הוא כה מובהק וברור עד כי המחוקק לא נדרש להוראת חוק שתאסור את הדבר". איסור זה נגזר לדבריה מעיקרון טוהר הבחירות ובמנותק מהאיסור הקבוע בסעיף 197(א) לצו.

3.

המבקש טוען כי יש לקיים דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון. לדבריו, ההלכה שנקבעה בפסק-הדין פוגעת בעיקרון טוהר הבחירות פגיעה קשה, ובכך היא מנוגדת להלכות קודמות של בית משפט זה, שלפיהן עיקרון טוהר הבחירות הוא ערך בעל חשיבות עליונה. המבקש מטעים כי גם העובדה שופטי הרוב סברו כי הדין הרצוי הוא שייאסר על המועמד ועל קרוביו ללוות מצביעים לקלפי. כמו כן מדגיש המבקש כי ההלכה שנקבעה בפסק-הדין מובילה לתוצאה לא ראויה, שלפיה יכול כל אדם לשמש מלווה, אף אם הדבר יוביל להשפעה פסולה על רצון הבוחר.

המשיב 2 – מנהל הבחירות למועצה אזורית גלבוע – טוען כי פסק-הדין אינו מקים עילה לדיון נוסף, באשר לא נקבעה בו הלכה חדשה או הלכה הסותרת הלכה קודמת ואין הצדקה עניינית להידרש בשנית לסוגיה שהוכרעה כבר בפסק-דין של בית המשפט העליון. המשיב 2 אף חולק על הטענה כי עיקרון טוהר הבחירות נפגע כתוצאה מפסק-הדין. לטעמו, פסק-הדין נותן תוקף לאיזון שנקבע בסעיף 197 לצו, בין עיקרון חשאיות הבחירות לבין זכותו של הבוחר בעל המוגבלות הפיזית לבחור בבחירות, באמצעות מלווה הנתון לבחירתו. המשיב 2 מדגיש גם את החשיבות בקביעת כללים ברורים ופשוטים לניהול הבחירות. המשיב והרשימה שבראשותו (היא המשיבה 4) סבורים אף הם, מטעמים דומים, כי אין הצדקה לקיים דיון נוסף.

4.

דין העתירה להידחות. בענייננו לא מתקיימת אף אחת מן העילות לקיום דיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בפסק-הדין נקבע כי על אף שראוי, באופן עקרוני, לשקול את שינוי ההסדר החקיקתי הקיים, שאינו פוסל ליווי בוחרים בעלי מוגבלות פיזית לקלפי על ידי קרוביהם של המועמדים, "לא ראוי לעשות כן בדרך של פרשנות או בדרך של חקיקה שיפוטית". בקביעה זו אין כדי לפגוע במעמדו של עיקרון טוהר הבחירות כעיקרון מרכזי ורב חשיבות ואין גם סתירה להלכות קודמות בנוגע לחשיבותו של עיקרון זה. עיקרון טוהר הבחירות עומד בליבה של החקיקה הנוגעת לסדרי הבחירות, המקומיות והארציות. אולם עיקרון זה אינו חד ממדי; הוא מורכב משיקולים רבים ושונים, אשר האיזון ביניהם בא להבטיח בצורה הטובה ביותר את הגשמת רצונו של הבוחר ואת הקיום התקין של הבחירות. כך למשל, ניתן למנות במסגרת שיקולים אלה את הזכות לבחור בחירה עצמאית וחופשית, את עיקרון חשאיות הבחירות, את הצורך ביעילות בסדרי הבחירות וכן את הצורך בכללים פשוטים וברורים בכל הנוגע לסדרי הבחירות. בפסק-הדין נקבע כי לא ראוי להרחיב בדרך שיפוטית את המגבלות על ליווי לקלפי ובכך ניתן ביטוי, בין השאר, לחשיבותן של הוודאות ושל הבהירות בקביעת סדרי הבחירות. בכך משתלב פסק-דין זה בפסיקה קודמת של בית-משפט זה, המכירה בחשיבותם של שיקולים אלה, והדבר אף מצא את ביטויו בפסק-הדין גופו (ראו עוד: ב"ש 67/84 חדד נ' פז , פ"ד לט(1) 667 (1985); רע"א 12/99 מרעי נ' סאבק , פ"ד נג(2) 128 (1999)). חשיבותם של כללים ברורים לגבי אופן ניהול הבחירות מורגשת במיוחד במקום שבו מדובר בסמכות הנתונה לוועדת הקלפי, שאינה גוף שיפוטי המיומן בהפעלת שיקול דעת רחב, והחלטותיה מתקבלות על אתר, בלחץ הנסיבות. לנוכח כל אלה, פסק-הדין נשוא העתירה אינו מעורר קושי או חידוש מן הסוג המצדיק קיום דיון נוסף.

5.

כאמור, בפסק-הדין ניתן ביטוי לאי הנוחות המתעוררת כתוצאה מהמצב החוקי הקיים. אולם, מסקנתו הסופית של בית משפט זה הייתה כי התרופה לאי נוחות זו אינה בתיקון שיפוטי, אשר – במקרה זה – עלול היה לצאת בהפסדו. בנסיבות אלה אין לי אלא לחזור על שנאמר בפסק-הדין, כי ראוי שהמחוקק ייתן דעתו על עניין זה.

התוצאה היא שהעתירה לדיון נוסף נדחית.