דנ"מ 569/03 עמי שפט - הנדסת חשמל בדיקות תרמוגרפיות בע"מ נ. חברת אינתראתר

המשיבה 1 זכתה במכרז שפרסמה המשיבה 2. העותרת, שניגשה אף היא למכרז והפסידה בו, השיגה על תוצאתו בפני ועדת המכרזים. הוועדה החליטה לקבל את ההשגה, ביטלה את זכייתה של המשיבה 1 והכריזה על העותרת כזוכה במכרז. לפני קבלת החלטתה האמורה לא העניקה הוועדה למשיבה 1 את זכות הטיעון. המשיבה 1 עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים. עתירתה נדחתה, לאחר שבית המשפט השתכנע בצדקת החלטתה של הוועדה לגופה. המשיבה 1 ערערה לבית המשפט העליון, וערעורה התקבל פה אחד. הטעם לקבלת הערעור היה שלילתה של זכות הטיעון מן המשיבה 1, וזאת חרף צדקתה הלכאורית של החלטת הוועדה לגופה. העותרת מבקשת לקיים דיון נוסף בפסק הדין. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

בהחליטו לקבל את הערעור ציין בית המשפט (מפי השופטת ביניש ):

ככלל, דחיית הצעה שזכתה כבר ושינוי תוצאות המכרז מבלי לתת לנפגע מההחלטה השנייה זכות להשמיע טענותיו, די בה כדי לפסול את תוצאות המכרז. משנמנעה ועדת המכרזים מלפעול כך, הרי הפגם שנפל בהליכי ועדת המכרזים יש בו כדי להצדיק את ביטול התוצאה לפיה זכתה [העותרת] במכרז. אמנם, נסיבות העניין שלפנינו מיוחדות הן, שכן על-פני הדברים נראה כי [המשיבה 1] לא עמדה בתנאי של "הצגת תעודת הכשרה מקצועית" – שהיה תנאי במכרז - לפי כל פרשנות אפשרית של תנאי זה. ... [אך] על-אף הפגמים הלכאוריים בהצעת [המשיבה 1], הרי העובדה שועדת המכרזים לא נתנה ל[משיבה 1] הזדמנות נאותה להסביר את עמדתה באשר לפגמים שיוחסו להצעתה בשלב המתאים לכך, היא המכריעה את הכף. מטעם זה, החלטתה של ועדת המכרזים להכריז על [העותרת] כזוכה אינה יכולה לעמוד, ולפיכך דינה להתבטל.

לטענת העותרת, ההצעה שהגישה המשיבה 1 במסגרת המכרז, כמו גם טיעוניה בשתי הערכאות, היו נגועים בחוסר נקיון כפיים ובאי אמירת אמת. מכאן, לדעתה, נובע כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה וקשה, "הסותרת כל הלכה שנפסקה עד עתה", ולפיה "באיזון שבין החובה לנקיון כפיים + תום לב בהליכים לזכות הטיעון - זכות הטיעון עדיפה". תוצאתה של הלכה זו, לטענת העותרת, היא כי "נקיון כפיים חדל מהיות ערך עליון במשפט", וכי כדאי לו לאדם לומר לא-אמת בפני הרשות ובפני בתי המשפט, ובלבד שהופרה זכותו להישמע "בשלב המתאים לכך".

דין העתירה להידחות. בית המשפט לא קבע בפסק-דינו את שמייחסת לו העותרת. כל שנאמר בפסק הדין הוא, שככלל אי-מתן זכות טיעון גורר את פסילת תוצאות המכרז, וכי נסיבותיו של המקרה - חרף ייחודן - אינן מצדיקות סטייה מכלל זה. בית המשפט לא נימק את עמדתו, שלפיה נסיבות המקרה אינן מצדיקות סטייה מן הכלל. ממילא לא ניתן לומר, כי בקביעתו זו פסק את ההלכה הנטענת על-ידי העותרת. בין אם צדק בית המשפט בנסיבות המקרה הנדון ובין אם לאו - ובעניין זה איני רואה לנקוט עמדה - בהחלטתו אין משום פסיקת הלכה אשר "עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה" מצדיקה דיון נוסף, כאמור בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

למעלה מן הצורך יצוין, כי בית המשפט לא קבע ממצאים ברורים שמשמעותם אי-נקיון כפיים או אי-אמירת אמת מצד המשיבה 1. כל שנאמר בפסק-דינו הוא, כי " נראה כי בכל ההליכים שהתקיימו בפרשה זו לא נתנה [המשיבה 1] הסבר מניח את הדעת לפגמים שנפלו לכאורה בהצעתה, ואף בערעור שלפנינו לא מצאתי מה היו הסברי [המשיבה 1] לאופן בו הציגה את עמידתה בתנאי המכרז".

העתירה נדחית.