דנ"מ 7074/05 שמחה ניר,עו"ד נ. הועד המחוזי ,לשכת עורכי הדין

בפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה, שניתן בשבעה ערעורים ששמיעתם אוחדה (על"ע 4734/02, על"ע 10484/02, על"ע 10737/02, על"ע 9684/03, על"ע 9728/03, על"ע 738/04 ו-על"ע 2025/04). שבעת הערעורים האמורים הוגשו על ארבעה פסקי דין של בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין. מטעם המבקש הוגש ערעור על כל אחד מפסקי הדין ומטעם המשיבה הוגש ערעור על שלושה מתוך ארבעת פסקי הדין.

1.המבקש הינו עורך-דין המתמחה בדיני תעבורה. התנהגותו של המבקש שימשה מספר פעמים נושא להתדיינות בבתי הדין של לשכת עורכי הדין וכן בבית משפט זה (ראו, לדוגמא: על"ע 8838/00, על"ע 3954/03). בפרשה הנוכחית הוגשו כנגד המבקש מספר קובלנות על ידי הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין וקובלנות אלה נדונו ראשית בבית הדין המחוזי של לשכת עורכי הדין, לאחר מכן בבית הדין הארצי, ובסופו של דבר בבית משפט זה. עניינן של הקובלנות האמורות היה התנהגותו של המבקש במספר אירועים בבית המשפט ומחוצה לו. מכיוון שבפסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף תוארו במפורט האירועים השונים בהם היה מעורב המבקש והעבירות הרבות בהן הואשם, לא ראיתי לחזור על פירוט זה גם בהחלטתי זו. אציין רק, כי בין השאר הואשם המבקש בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, זלזול ויחס של חוסר כבוד כלפי בית המשפט והפרעה לבית המשפט לעשות משפט לפי סעיפים 2 ו-32 לכלל לשכת עורכי הדין וסעיפים 54, 61(1) ו-61(2) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין ). כן הואשם המבקש בעבירה של התנהגות הפוגעת בכבוד מקצוע עריכת הדין, על פי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין.

בית משפט העליון (מפי השופט עדיאל

ובהסכמת השופטות פרוקצ'יה

ונאור ) דחה את ארבעת ערעוריו של המבקש וקיבל שניים מתוך שלושת ערעורי המשיבה. בפסק דין ארוך ומפורט, ובו למעלה מ-30 עמודים, סקר בית המשפט בפרוטרוט את האירועים השונים ואת טענות הצדדים ובסופו של דבר ראה לקבל חלק מטענות המשיבה ביחס לענישה שהושתה על המבקש. בית המשפט דן בכל טענות ההגנה של המבקש ולא ראה לקבלן.

2.המבקש לא השלים עם פסק הדין האמור והגיש את העתירה לקיום דיון נוסף המונחת בפניי. בבקשתו חוזר המבקש על עיקרי הטענות שהעלה בדיון בערעורו בבית משפט זה. ראשית, המבקש שב וטוען כי בכתבי הקובלנה כלל לא נטען כי הוא היה עורך דין במועד כל אירוע ואירוע. בפסק הדין נשוא העתירה שבפניי התייחס בית המשפט לטענה זו ובדחותו אותה ציין כי:

"אם רצה לטעון כי יסוד מיסודותיהן של העבירות - היותו עורך דין - לא נטען ולא הוכח, היה עליו, כפי שנקבע בעל"ע 3954/03 הנ"ל, להעלות טענה זו כטענה מקדמית בבית הדין המחוזי. בנוסף, המערער חתם כעורך דין על מסמכים שונים בתקופה הרלוונטית: הודעות שונות שהוגשו לבית המשפט לתעבורה באשדוד במסגרת התיק הנדון, סיכומים מטעם מרשו של המערער באותו תיק וכן מכתב למנכ"ל הוועד המחוזי. נוכח כל זאת יש לדחות טענה זו של המערער." (פסקה 7 לפסק הדין).

לטענת המבקש, "להלכה זו תהיה השפעה על כל המשפט הפלילי כולו" והיא "עומדת בסתירה לחוק ולכל מושכלות-היסוד". טענה נוספת שמעלה המבקש נוגעת להרשעתו בעניינים הקשורים בסוגית ייפויי הכוח "המוגבלים". כעולה מפסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף, המבקש נהג להחתים את לקוחותיו על ייפויי כוח המוגבלים לקטעי משפט ולפעולות מסויימות. כך, למשל, במקרה אחד הוגבל ייצוגו של המבקש בייפוי הכוח לישיבת הוכחות בלבד ובמקרה אחר הוגבלה יכולתו של המבקש להשיב על שאלות שלא נרשמו בפרוטוקול, לקבל המצאות או להגיע להבנות מסוימות. בתי הדין של הלשכה וכן בית משפט זה דנו בטיבן של הגבלות אלה וכן בעניינים הקשורים בהגשת ייפוי כוח מהסוג האמור לבית המשפט ומצאו כי יש לראות בכך משום הפרה של כללי האתיקה וכן עבירת משמעת. בעתירה לקיום דיון נוסף מעלה המבקש טענות רבות כנגד ההכרעה בסוגיה זו ובין השאר טוען הוא כי אין כל פסול בהגבלות האמורות וכי ייפויי כוח המנוסחים באופן האמור משרתים את הלקוח בצורה הטובה ביותר. המבקש מעלה בעתירתו טענות רבות נוספות הקשורות בהתנהגותו ובעבירות בהן הורשע ובמיוחד מתמקדות הטענות בסגנון ההתבטאות הראוי לעורך דין (לדעת המבקש), במתח הקיים בין חובותיו של הסניגור כלפי שולחו לבין חובותיו לבית המשפט, בהגנה מן הצדק ועוד.

3.עיינתי בעתירה והגעתי למסקנה כי דינה להידחות. סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי בית משפט זה יורה על עריכתו של דיון נוסף בפסק דין רק אם ההלכה שנפסקה באותו פסק דין עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לערוך דיון נוסף בעניינה. במקרה הנוכחי, לא נתקיים אף תנאי מהתנאים הללו. בית משפט זה דחה את טענות המבקש בכל אחד מן העניינים על יסוד הנסיבות והראיות הקונקרטיות שהתקיימו בפרשה זו ולא מצאתי כי בפסק הדין נפסקה הלכה חדשה המצדיקה עריכת דיון נוסף. פסק דינו של בית המשפט מבוסס היטב על אדני פסיקתנו הן בכל הנוגע לענין ייפויי הכוח, הן בכל הנוגע לענין אופן ההתבטאות הראוי לעורך דין והן בכל הנוגע לטענותיו האחרות של המבקש. בעתירתו, "מתכתב" המבקש עם הכרעתו של בית משפט זה ובפיו מענה, כביכול, לכל נימוק שהובא בפסק הדין כטעם לדחיית ערעוריו. ואולם, הדיון הנוסף אינו זירה שבה יכול בעל דין להעלות פעם נוספת את נימוקיו ולנסות את כוחו ב"סיבוב נוסף". הדיון הנוסף נועד לליבון נושאים בעלי חשיבות משפטית עליונה אשר נפסקה בהם הלכה והלכה זו סותרת הלכה קודמת או שבשל חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לערוך בה דיון נוסף. הלכה כזו לא נפסקה בעניין של העותר ועל כן דין העתירה לקיום דיון נוסף להידחות.

אשר על כן, העתירה נדחית.