דנ"מ 8122/19 בטי עובד נ. אמנון הראל

1.

לפניי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בעע"ם 7719/16 (כב' הנשיאה א' חיות וכב' השופטים י' עמית ו ע' גרוסקופף ) מיום 24.11.2019 (להלן: פסק הדין ).

2.

מקורו של ההליך בעתירה מנהלית שהגישה המבקשת להריסת תוספת בנייה שבנו המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים ) בבניין מגוריהם הסמוך לבניין בו מתגוררת המבקשת. נטען כי היתר הבנייה מכוחו נבנו תוספות אלו (להלן: ההיתר ) איננו חוקי משאינו תואם את תכנית מכ/167/א (להלן: התכנית ). בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ) קיבל את העתירה לאחר שקבע כי גובה הגג לפי הבקשה למתן ההיתר חרג מהגובה המקסימלי המותר בתכנית ומשום שישנה סטייה של 60 ס"מ מקו הבנין האחורי הקבוע בתכנית. נקבע אפוא כי ההיתר שניתן אינו חוקי, וניתן צו מניעה האוסר על המשיבים לבצע עבודות בניה לפיו עד לאחר שהוועדה המקומית לתכנון ובניה מורדות הכרמל תכשיר את ההיתר ותדון ביתר הטענות כלפי ההיתר שלא נדונו בפסק הדין.

3.

על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים הגישו המשיבים ערעור לבית משפט זה. בפסק הדין קיבל בית משפט זה את הערעור בהתאם לדוקטרינת ה"בטלות היחסית". נקבע כי המשיבים ביקשו היתר בנייה מראש והסתמכו עליו בתום לב ואילו המבקשת לא הגישה התנגדות, לא השמיעה טענותיה עד לשלב שבו הליכי הבנייה היו בעיצומם, כאשר גם אז היה עליה לפעול במסלול של הגשת ערר חלף העתירה המינהלית, וכן התנהלה בשיהוי. באשר לבנייה, נקבע כי הפגמים בבנייה אינם בעלי חשיבות ציבורית כאשר החריגה של הגג מהגובה המותר אף ניתנת לתיקון באמצעות הליך הקלה. באשר לחריגת המרפסת מקו הבניין, נקבע כי על אף שמדובר בחריגה מהתכנית, מדובר בפגם שאינו חמור נוכח הסטייה הזעירה של 60 ס"מ, מיקום המרפסת, אופי הרחוב והעדר השפעה על המרחב הציבורי. נקבע אפוא כי על המשיבים לנקוט בהליך להסדרת גובה הגג בהליך של הקלה. בעניין המרפסת נקבע כי נסיבות המקרה מצדיקות שימוש בדוקטרינת ה"בטלות היחסית", בגדרה המשיבים רשאים להסתמך על ההיתר שניתן להם ואין הם נדרשים להכנת תכנית נקודתית לשם הכשרת הסטייה של 60 ס"מ. באשר לפגמים נוספים בבנייה, ככל שישנם כאלה, נקבע כי משבית המשפט לעניינים מינהליים לא דן בהם, אין לדון בהם לראשונה בבית משפט זה. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בוטל אפוא והמבקשת חוייבה בהוצאות בסך של 15,000 ש"ח לטובת המשיבים.

4.

מכאן הבקשה שלפניי שבגדרה טוענת המבקשת, בתמצית, כי פסק הדין של בית משפט זה חרג מהוראות חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, מתקנות התכנון והבנייה (סטיה ניכרת מתכנית), התשס"ב-2002, ומהלכות קודמות. המבקשת אף סבורה כי הקביעות בנוגע לגובה הגג שגויות. בנוסף, חולקת המבקשת על פסק הדין מן הטעם שלא נבחנו יתר הפגמים שבהיתר, ומכיוון שהסעד שניתן אינו תואם את מורכבות המקרה.

5.

דין הבקשה לקיום דיון נוסף להידחות. כידוע, בית המשפט ייעתר לבקשה לקיום דיון נוסף במקרים נדירים, שבהם נפסקה הלכה חדשה הסותרת הלכה קודמת של בית משפט זה, או הלכה שמפאת קשיותה או חשיבותה ראוי כי תידון בדיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). הבקשה לא באה בגדרי אמת המידה האמורה. בפסק הדין, בית המשפט עמד על הפגמים שבהיתר, ובחן את חומרתם ואת ההיבטים הציבוריים שבהם, כמו גם את יתר נסיבות המקרה. בהינתן כל האמור, בית המשפט יישם דוקטרינת ה"בטלות היחסית" ואיזן בין הפגמים שנדונו לבין אינטרס ההסתמכות של המשיבים והתנהלות הצדדים. ההכרעות בפסק הדין נטועות אפוא בנסיבות המקרה ומיישמות הלכה קיימת, ואין בפסק הדין כל כוונה ליצור הלכה חדשה או לסטות מהלכה קודמת ( דנ"ם 5835/13

העמותה למען איכות חיים וסביבה בנהריה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה , פסקה 8 (22.10.2013) ) . ממילא, טענות המבקשת לסתירה בין פסק הדין להלכות קודמות נטענו בעלמא, מקום שהמבקשת אף לא הצביעה על הלכה קודמת הנסתרת בפסק הדין.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.