דנ"מ 8291/12 קשת היפר טוי ש נ. עיריית פתח תקווה

1.

לפניי בקשה להורות על דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ב-עע"ם 6626/11, שניתן מפי הנשיא א' גרוניס והשופטים ע' פוגלמן ו- נ' סולברג . המבקשות טענו בערעורן, כי שינוי שביצעה עיריית פתח תקווה (המשיבה 1) בהתנהלותה בכל הנוגע לחיובי ארנונה הוא שינוי בלתי חוקי, שכן הוא מנוגד לחוקי ההקפאה. לטענת המבקשות, מדובר בשינוי מדיניות הטעון אישורם של שרי הפנים והאוצר. בית משפט זה דחה את הערעור בקבעו, כי אף אם מדובר בשינוי מדיניות, המשיבה רשאית לשנות מדיניותה כאשר מדובר בטעות בהתנהלותה בשנים עברו.

2.

על פסק דין זה נסובה הבקשה לדיון נוסף. דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. המבקשות טוענות, כי שינוי המדיניות שביצעה המשיבה אינו תיקון טעות, אלא מדובר בשינוי מדיניות חיוב המצריך את אישורם של שר הפנים ושר האוצר.

בית משפט זה קבע בפסק הדין בערעור, לאחר ששמע את טענות הצדדים, כי אם אמנם מדובר בטעות – המשיבה רשאית לתקנה. בכך לא חודשה הלכה. כפי שקבעתי בפרשה אחרת, "מנהל הארנונה העומד על שינוי סיווג של נכס ספציפי מסיווג אחד לסיווג אחר הקיים בצו הארנונה, גם אם בפועל לא השתנה השימוש בנכס הספציפי, רק מבקש

להגשים את שנקבע להבנתו בצו הארנונה ולמעשה לתקן טעות שנעשתה לתפיסתו בעבר", ולשינוי כזה אין צורך באישור השרים (עע"ם 4068/10 עיריית חולון נ' קר פרי בע"מ (טרם פורסם, 20.12.2011) (להלן: עניין קר פרי )). המבקשות מוסיפות וטוענות כי אל מול טענת "הטעות" היה על בית המשפט ליתן משקל נכבד למשך השנים הרבות בהן נקטה המשיבה 1 במדיניות סיווג אחרת אלא שגם בכך אין כל חידוש שהרי עוד בעניין קר פרי קבעתי כי "השאלה האם מנהל הארנונה צודק בסיווג החדש או שהוא טועה והסיווג הקודם הוא הנכון היא שאלה נפרדת שמקומה להתברר בהליך הערר הראוי שנקבע לשם כך כפי שפורט בראשית הדברים. כאשר מדובר בשינוי סיווג לאחר שנים רבות ייתכן שמנהל הארנונה לא יצליח לשכנע כי כל השנים עד כה הסיווג היה שגוי ודווקא הסיווג המועדף על ידו עתה הוא הוא הסיווג הנכון. ואולם, אין דבר בתכליתם של דיני ההקפאה המבקש למנוע מלכתחילה את בירור העניין על ידי הגבלת סמכותו של מנהל הארנונה ומניעת שינוי סיווג של נכס ספציפי". במקרה מושא הבקשה לדיון נוסף, בית המשפט לא הכריע בשאלה, האם אכן החיוב הקודם היה מוטעה. כפי שהובהר בפסק הדין, טענות המבקשות בשאלה זו שמורות להן, והן מתבררות בפורומים אחרים.

3.

בפסק הדין מושא הבקשה גם נקבע כי הרשות המקומית רשאית לתקן טעות בסיווג – בין אם מדובר בטעות הנוגעת לנכס קונקרטי ובין אם מדובר בטעות בעלת נפקות לגבי נכסים רבים. המבקשות טוענות בעניין זה, כי כאשר שינוי הסיווג נוגע לנכסים רבים בעיר – יש לראותו כשינוי בצו הארנונה, הכפוף לאישור השרים. טענה זו נדחתה למעשה על ידי בית המשפט והעלאתה מחדש בבקשה לדיון נוסף אינה אלא ניסיון לערעור נוסף. המבקשות מוסיפות וטוענות כי פסק הדין בענייננו סוטה בנקודה זו מאשר נפסק ב-עע"ם 1721/10 מועצה מקומית גני תקווה נ' קופלביץ (טרם פורסם, 9.8.2012) (להלן: עניין קופלוביץ ) אלא שבעניין קופלוביץ עמדה לדיון שאלה אחרת , וממילא לא ניתן לומר כי נקבעה בו הלכה בשאלה שמעלות המבקשות. זאת ועוד: אף המבקשות מסכימות כי אין מדובר בסוגייה שהוכרעה בעניין קופלוביץ אלא שמדובר לכל היותר בהנחה של בית המשפט שם (ראו פסקאות 29 ו- 30 לבקשה לדיון נוסף). אינני משוכנעת אם אכן בית המשפט

הניח בעניין קופלוביץ את שטוענות לו המבקשות שהרי השאלה שם הייתה שונה ומכל מקום גם אם ניתן לקרוא בעניין קופלוביץ התייחסות לשאלה שלפנינו כבר נקבע כי "הערות או אמרות לגבי סיטואציה השונה מזו שעמדה לדיון אינן בגדר הלכה" (דנ"מ 6667/12 אוניברסיטת בן גוריון בנגב נ' אסום - חברה קבלנית לבנין בע"מ (טרם פורסם, 14.11.2012)). בין כך ובין כך גם אם בסוגייה בה עסקינן חידש בית המשפט הלכה הרי שאין היא בגדר אותן הלכות המצדיקות דיון נוסף ולכל היותר מדובר למעשה בהתפתחות ההלכה שנקבעה עוד בעניין קר פרי . התפתחות שכזו של הלכה פסוקה אינה מצדיקה דיון נוסף (ראו והשוו: דנ"א 3113/03 א.מ. חנויות (ירושלים) (1993) בע"מ נ' עירית ירושלים , פסקה 10 (לא פורסם, 10.7.2003); דנ"א 5771/02 עשור נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פסקה 9 (לא פורסם, 25.11.2002)).

4.

הבקשה אפוא נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבים, לא ייעשה צו להוצאות.