דנ"מ 8613-23 דנ"מ 8613-23

לפניי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בעע"ם 1945/23 (השופטים ד' ברק-ארז, ד' מינץ וי' כשר) מיום 22.11.2023 (להלן: פסק הדין).

1.הרקע לענייננו פורט במסגרת החלטתי בבר"ם 8398/22 פלוני נ' עיריית כפר סבא (13.12.2022) ולכן אעמוד בקצרה אך על עיקרי העובדות שדרושות להכרעה בבקשה שלפניי. ביום 4.7.2022 הגיש המבקש עתירה מינהלית שעניינה, בעיקרם של דברים, בחוב שצבר בנוגע לדירה שבבעלותו בשטחה של עיריית כפר סבא (היא המשיבה בבקשה; להלן: הדירה ו-העירייה בהתאמה). ביום 9.11.2022 מינה בית המשפט אפוטרופא לדין למבקש (להלן: האפוטרופא לדין); וביום 29.12.2022 ציינה האפוטרופא לדין, בין היתר, כי המבקש נמצא בהליכי חדלות פירעון ושמכך היה עליו לקבל את אישור בית המשפט שדן בתיק חדלות הפירעון בעניינו עובר להגשת העתירה המינהלית. ביום 9.1.2023 קבע בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא א' כהן) כי דין העתירה שהגיש המבקש להימחק וזאת, בין היתר, משלא ניתנו האישורים שנדרשים לפתיחה בהליך מהאפוטרופא לדין ומבית המשפט לחדלות פירעון כמתחייב מהוראות הדין.

2.ביום 22.11.2023 דחה בית משפט זה (השופטים ד' ברק-ארז, ד' מינץ, וי' כשר) ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין בעתירה המינהלית. במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט כי המבקש – אשר מצוי בהליכי חדלות פירעון ושמונתה לו אפוטרופא לדין – ניהל את ההליך מבלי שהתקבלו האישורים הנדרשים לכך. בנוסף, צוין כי העירייה הבהירה שבינה לבין הנאמן בהליכי חדלות הפירעון והאפוטרופא לדין מתנהל משא ומתן בנוגע לחובו של המבקש בניסיון להגיע לפשרה שתייתר את מימוש דירתו.

3.מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טוען המבקש, בעיקרם של דברים, כי בפסקי הדין של בית משפט זה ובית המשפט לעניינים מינהליים נפלו שגיאות, ובהן הקביעה שלפיה היה עליו לקבל אישורים מבית המשפט שדן בהליכי חדלות הפירעון בעניינו ומהאפוטרופא לדין עובר להגשת העתירה המינהלית נושא הבקשה. לעניין זה נטען כי פסק הדין נושא הבקשה ניתן בהיעדר הנמקה ובהתבסס על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים. בנוסף, לשיטת המבקש, עצם מינוי האפוטרופא לדין לא שולל את כשירותו של המבקש לנקוט בהליכים משפטיים, וממילא לא הוכח כי הוא פסול דין.

4.לאחר שעיינתי בפסק הדין ובבקשה לדיון נוסף, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הדיון הנוסף הוא הליך נדיר וחריג, ששמור למקרים יוצאי דופן שבהם נקבעה הלכה חדשה שעומדת בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984; דנ"ם 7035/23 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמלה נ' הכנסייה האוונגלית האפיסקופלית בירושלים ובמזרח התיכון, פסקה 9 (18.12.2023); דנ"ם 3433/23 שובל ניהול והשקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, פסקה 12 (4.7.2023)). איני סבור כי הבקשה דנן עומדת באמת מידה זו. פסק הדין – אשר אוחז שני עמודים – נוגע אך לנסיבות המקרה הפרטני של המבקש, וממילא לא נקבעה בו כל הלכה חדשה (דנ"ם 5958/21 הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – ההסתדרות במרחב חיפה נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 8 (2.11.2021); דנ"ם 8122/19 עובד נ' הראל, פסקה 5 (15.1.2020)). בנוסף, טענותיו של המבקש שמכוונות לאופן שבו נימק בית המשפט את פסק דינו, כמו גם לעצם מינוי האפוטרופא לדין בעניינו, הן טענות ערעוריות מובהקות, שאינן מצדיקות את קיומו של דיון נוסף (דנ"ם 4996/22 משולמי נ' המשרד לביטחון פנים - האגף לרישוי לכלי ירייה, פסקה 4 (9.8.2022); דנ"ם 9772/17 פומס נ' לשכת עורכי הדין, פסקה 2 (25.12.2017)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.