דנ"פ 1271/10 משה קליין נ. מדינת ישראל

1.

זוהי עתירה לקיים דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט זה בע"פ 9561/09 (השופטים א' א' לוי , י' דנציגר ו נ' הנדל ).

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את העותר בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וגזר עליו 18 חודשי מאסר בפועל וכן עונש מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של העותר על חומרת העונש, תוך שקבע כי העונש שנגזר על העותר מותאם לנסיבות של המעשה והעושה כי בית המשפט המחוזי אף נהג בעותר בדרך מתונה.

2.

העותר סבור כי ראוי שבית משפט זה יחליט, במסגרת דיון נוסף בהרכב מורחב, כי ההלכה שנקבעה בעבר, לפיה ראוי להנהיג מדיניות ענישה מחמירה בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (ובמיוחד כאשר העבירה בוצעה על רקע של מרדף משטרתי), אינה קובעת חובת מאסר בפועל, וכי בתי המשפט רשאים במקרים ייחודיים להסתפק בעונש שאינו כולל מאסר בפועל. עוד טוען העותר כי גם בעניינו שלו בית המשפט קמא "זועק לא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, אך מוצא עצמו כבול למדיניות ענישה מחמירה " (ההדגשה במקור). אלא שעיון בפסק-הדין מעלה כי בית המשפט קמא קבע דווקא כי " ריבוי המקרים המגיעים לבתי המשפט, הקו השווה שבהם – סיכון המשתמשים בדרך, והדמיון הכללי ביניהם, אינם פוטרים מהתייחסות קונקרטית, פרטנית, למעשה ולעושה", ועוד כי "במקרה זה ראוי לחרוג ממדיניות הענישה המחמירה ולהטיל על הנאשם עונש מאסר, לריצוי בפועל, לתקופה קצרה יותר" (ההדגשה הוספה). הנה כי כן, בית המשפט קמא סבר כי לאור הנסיבות המקלות במקרה מסוים זה, רשאי הוא לחרוג ממדיניות הענישה הרגילה, שהיא מחמירה יותר. אלא שבית המשפט הפעיל גם שיקולים לחומרה – חומרת העבירה, הצורך להרתיע את הרבים, מדיניות הענישה בעבירות מסוג זה וכן נסיבותיה הקונקרטיות של העבירה – ואלה הובילוהו למסקנה כי האיזון בין השיקולים השונים מורה כי לא ניתן להסתפק בעונש מאסר בפועל קצר יותר, או להימנע כליל מגזירת עונש מאסר בפועל.

יתרה מכך, בית המשפט העליון קבע בעבר לא אחת כי מדיניות הענישה בעבירות מסוג זה אינה באה במקום בחינת נסיבותיו האישיות של כל נאשם, ואף העותר מצביע בעתירתו על דוגמאות שונות שבהן יישמו בתי המשפט, ובכללם בית משפט זה, את האפשרות להקל, במקרה המתאים, בעונשם של נאשמים בעבירות אלה.

הבקשה לדיון נוסף נדחית, באשר אין היא מגלה עילה לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1985.