פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"פ
1428/11
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דין של בית-המשפט העליון
מיום20.6.10 בע"פ 6938/09 שניתן על-ידי כבוד השופטים א' א' לוי, ע' ארבל
וח' מלצר
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד מאיה חדד
החלטה
לפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית-המשפט העליון בע"פ 6938/09 (כבוד השופטים א' א' לוי, ע' ארבל וח' מלצר ).
העותר הורשע בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס ומעשה מגונה בפומבי בפני אדם שטרם מלאו לו 16 שנים – לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון. דינו של העותר נגזר לחמש שנות מאסר בפועל, שנה מאסר על-תנאי ופיצוי למתלוננות.
העותר טען בערעורו כי הרשעתו עומדת בסתירה לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית, וזאת בשל כשלים שונים בייצוג שלהם טען. בית-המשפט העליון לא מצא בסיס לטענותיו והערעור נדחה.
כיום, מבקש העותר לקיים דיון נוסף בפסק-הדין. העותר חוזר על הטענה כי בגין כשלים שונים בייצוגו, לא הבין למעשה מהם המעשים ומהן העבירות שבהם הודה. העותר טוען עוד, כי הראיות ששימשו בסיס לכתב-האישום הן כוזבות.
אין מקום לקבל את העתירה. טענותיו של העותר נבחנו ונדחו בפסק-דין סופי בערעור, וכעת מבקש העותר למעשה לערער על פסק-הדין שניתן. לא לכך נועד הליך הדיון הנוסף. סעיף 30 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, מורה כי בית-המשפט רשאי לקיים דיון נוסף אם ההלכה שנפסקה "עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה" יש מקום לקיים בה דיון נוסף. במקרה שלפנינו, לא נפסקה כל הלכה מסוג זה. למעלה מן הצורך יוסף, כי גם בחינה של טענות העותר לגופן מעלה כי לא נמצא להן ולו בסיס אובייקטיבי מינימלי והן אף אינן מתיישבות עם ההיגיון והשכל הישר.
התוצאה היא שהעתירה נדחית.
ניתנה היום, כ"ח בסיוון התשע"א (30.6.2011).
המשנה-לנשיאה