פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"פ
1669/05
בפני:
כבוד המישנה לנשיא מ' חשין
המבקשים:
1. ניקולאי
מטרוס
2. מרק ברדלבסקי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לדיון נוסף על פסק-דינו של
בית-המשפט העליון מיום 6.1.05 בע"פ 10212/03 שניתן על-ידי כבוד השופטים ד'
ביניש, א' א' לוי וא' רובינשטיין
בשם המבקשים: עו"ד
עבד-אלכרים אזברגה
החלטה
עתירה לקיום דיון נוסף בע"פ 10212/03, 3352/04 ניקולאי מטרוס נ' מדינת ישראל .
2.
העותרים, ניקולאי מטרוס ( ניקולאי ) ומרק ברדלבסקי ( מרק ), הועמדו לדין בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה, איומים וסחיטה באיומים. בתמצית ייאמר, כי העותרים הטילו חיתיתם על בעליו של מכון ליווי בעיר אילת וסחטו ממנו כספים ושירותי זנות. באחת הפעמים נדחתה בקשת העותרים כי תישלח יצאנית לדירתם, וכך הגיעו השניים למכון הליווי, שם אנס מרק את אחת הנשים וניקולאי ניסה לבצע בה מעשה סדום. לאחר מעשה דרש מרק מן הנאנסת, באיומי אקדח, כי תימנע מלספר על האירוע. במקרה אחר הגיעו העותרים ואדם נוסף עימהם למכון הליווי, ושם ניסו לסחוט כספים מבעל המכון באיומי סכין ובאיומים לפגוע במשפחתו. באותו מועד ירה בהם בעל מכון הליווי באקדח שהיה ברשותו, וכתוצאה מן הירייה נפגע מרק. בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את העותרים בעבירות שיוחסו להם. העותרים ערערו לבית-המשפט העליון, ובית-המשפט (מפי השופט לוי ובהסכמת השופטים ביניש ורובינשטיין) בחן את הראיות והעדויות, ומצא כי "הרשעתם של המערערים ניצבת על בסיס איתן".
3.
העותרים מבקשים כי יתקיים דיון נוסף בשלוש הלכות שנפסקו לטענתם בפסק הדין, ואלו הן: "ערכה ומשקלה של עדות כבושה"; "הכלל של 'שכנוע במידה שמעל לספק סביר'"; "חובת הראיה וחובת ההוכחה בהתייחס לחזקת החפות".
4.
דין העתירה להידחות. טענות העותרים אינן עוסקות בהלכה משפטית שפסק בית-המשפט - כנדרש בסעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 - אלא במישקל שנתן בית-המשפט לראיות שעמדו לפניו ובאמון שנתן בגרסת הנאנסת. יתר-על-כן, חלק עיקרי בטענות העותרים מופנה כנגד הכרעותיו העובדתיות של בית-המשפט המחוזי וברי כי אלו לא יצדיקו מתן דיון נוסף. כך, למשל, טענת העותרים לעניין "ערכה ומשקלה של עדות כבושה", אינה מציגה כל הלכה משפטית. סבה היא את האמון שנתן בית-המשפט בעדותה של הנאנסת ואת השאלה האם נמצאו ראיות חיצוניות התומכות בעדותה. הטענה בדבר "הכלל של 'שכנוע במידה שמעל לספק סביר'" סבה את דיות הראיות שהובאו - ראיות ישירות וראיות נסיבתיות - וכך גם הטענה הנסבה על "חובת הראיה וחובת ההוכחה בהתייחס לחזקת החפות". בית-המשפט בחן כל אלה, והחליט לדחות את הערעור. הכרעתו הכרעת עובדה היא, אין בה כל הלכה משפטית חדשה, וממילא אין בה הלכה משפטית המצדיקה ומאפשרת קיומו של דיון נוסף בפסק הדין.
5.
העתירה נדחית.
היום, י"ד באדר א התשס"ה (23.2.05).
המישנה-לנשיא
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
05016690_G01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il