דנ"פ 1720/00 צדוק חתוכה נ. יונתן שלום

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטת ה' שטיין) שניתן בבר"ע 21219/99 (בבקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת ראש ההוצאה לפועל בת"א).

פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 3.1.00 והבקשה שבפני הוגשה ביום 5.3.00 .

בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי האיחור בהגשת הבקשה נבע מהעובדה שהוא אינו עורך דין, אין ברשותו משרד ופקידות שיסייעו לו בהכנת בקשת רשות ערעור. כמו כן, נטען כי עקב שפעת קשה, נמנע ממנו להגיש את בקשת רשות הערעור בזמן.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, אין כל נימוק בבקשה המצדיק הארכת המועד. מוסיף המשיב כי לבקשת רשות הערעור אין סיכוי ממשי. עוד נטען כי לאור הצעת המבקש אשר התייצב במשרדו של בא-כוח המשיב ביוזמתו, ביום 13.2.00 נחתם הסדר הסכם תשלומים, בו התחייב המבקש לשלם כל חודש סך של 300 ש"ח. לפיכך, לא ברור למה מיועדת הבקשה לרשות לערער.

דין הבקשה להידחות.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק וככזה נדרשים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984).

·

כמו כן, ההלכה בעניין זה קובעת כי ניתן להאריך מועד בשל טעם מיוחד, כאשר הנסיבות שבהן חל האיחור הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין, אולם כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין או בא כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין, עמ' 890).

במקרה זה, אין מדובר בנסיבות שלא היו תלויות במבקש.

המבקש הציג בתמיכה לבקשתו מספר אישורי מחלה. חלקם מתייחסים לתקופה לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, ולכן אין עניינם לכאן.

מאישור המחלה הנוגע לתקופה הרלבנטית עולה כי המבקש היה חולה 4 ימים במהלך התקופה. גם אם אקבל טענתו בדבר אי-יכולתו לפעול להכנת הבקשה בימים אלו, עדיין נותרה לו תקופה של כשלושה שבועות לפעול על מנת להגיש את הבקשה במועד והמבקש לא נתן הסבר מדוע לא עשה כן.

מכל מקום, מחלתו של בעל דין עשויה להיות טעם מיוחד להארכת המועד רק כאשר ניתן להראות שהמחלה מנעה ממנו לפעול או לטפל בעניינו בתוך המועד (בש"א 219/87 המשחיז שועלי פולישוק בע"מ נ' בנק איגוד- (לא פורסם): בש"א 1038/85 בנק צפון אמריקה פ"ד מ(1) 57, 62).

לא שוכנעתי כי מחלתו האמורה של המבקש היתה כזאת אשר מנעה ממנו לטפל בעניינו במשך כל התקופה ולכן אין בה נימוק המצדיק את הארכת המועד.

גם טענת המבקש שאינו משפטן כשלעצמה אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד.

לאור האמור אני קובעת כי המבקש לא הציג בפני טעם מיוחד להארכת המועד.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך כולל של 1,000 ש"ח.