דנ"פ 1970/02 שמחה ניר עו"ד נ. הועד המחוזי-לשכת עורכי הדין ת"א

עתירה לקיום דיון נוסף בהחלטתו של בית המשפט העליון מיום 23.1.02, בעל"ע 2388/00, אשר ניתנה לאחר מתן פסק הדין באותו התיק, בעקבות בקשה שהגיש העותר. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

2.ביום 9.12.01 פסק בית המשפט לדחות ערעור שהגיש העותר על פסק-דין שניתן בעניינו על-ידי בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. פסק הדין שוגר לצדדים, אך לבקשת העותר שימע בית המשפט (ביום 9.1.02) את פסק הדין בנוכחותו. במעמד זה ביקש העותר להביא בפני בית המשפט - "בטרם קם בית המשפט מכיסאו" - מספר הערות ובקשות לתיקונים בפסק הדין; אך בהתאם להנחיית בית המשפט הגיש העותר את בקשתו בכתב. ביום 23.1.02 החליט בית המשפט לדחות את בקשת העותר, ובהחלטה זו מבקש העותר שיקוים דיון נוסף.

3.בפסק הדין שניתן בערעורו של העותר (שהעותר כלל לא טרח לצרף את העתקו לעתירה) נקבע, כי אין מקום להתערב במימצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית הדין המשמעתי בערכאה הראשונה, על יסוד הראיות (בכללן עדות המתלונן) שהיו מהימנות עליה. בית המשפט דחה את השגות העותר על צדקת הרשעתו. כן קבע כי אין ממש בטענת העותר, כי בית הדין המשמעתי הארצי קיבל, כביכול, את טענותיו "אבל יצא ביוזמתו להמציא למשיב נימוקים". אף טענות העותר לעניין חומרת העונש המשמעתי שנגזר עליו נדחו. בבקשה שהגיש לבית המשפט לאחר מתן פסק הדין טען העותר, כי לכמה נקודות שהודגשו על-ידיו בדיון לא הייתה התייחסות בפסק הדין, וכי בכמה עניינים אחרים נפלו בפסק הדין טעויות. בקשתו הייתה שבית המשפט ישלים את ה"חסרים" ויתקן את ה"טעויות". בפתח החלטתו, לדחות את בקשת העותר, הטעים בית המשפט, כי

האפשרות לתקן או לשנות פסק-דין כל עוד לא קם בית המשפט ממושבו, אינה מהווה ערעור חדש על פסק-דינו של בית המשפט בערעור. מכשיר זה נועד לאפשר לבית המשפט לתקן טעות מהותית שנמצאה בפסק הדין או להשלים דבר החסר בו אשר נעלם מעיני בית המשפט בכותבו את פסק-דינו, או, למשל, כאשר תוצאות פסק הדין אינן עולות בקנה אחד עם הנמקתו.

להלן הסביר בית המשפט על שום-מה לא מצא מקום להיענות לבקשת העותר; וכך, בין היתר, כתב:

ה"טעויות" עליהן מצביע המבקש אינן טעויות כלל, ואף לא טעויות סופר שניתן היה לתקנן לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. כך גם ה"חסרים". פסק הדין אינו חסר דבר. מבית המשפט לא נעלם דבר ממה שהובא בפניו, בכתב ובמהלך הדיון. הבקשה מתייחסת לשינויים, שמטרתם להביא לשינוי תוצאתו של פסק הדין. - - -

פסק הדין ברור, מנומק ומתייחס לכל השאלות אותן מצא בית המשפט ראויות להתייחסות. ה"חסרים והטעויות" שתיקונם והשלמתם מתבקשים הם ניסיון להביא לשינוי פסק הדין באצטלה של בקשה לתיקון בטרם קם בית המשפט מכיסאו, כאשר הלכה למעשה יש בה ערעור על פסק הדין, שהוא סופי.

4.בעתירתו לקיום דיון נוסף מלין העותר על כך שבהחלטתו לא נדרש בית המשפט באורח פרטני לכל אחת מן הטענות שהעלה במסגרת בקשתו לתיקון פסק הדין. בטרוניה זו אין ממש. רמת הפירוט של הנמקת החלטה עשויה להשתנות בהתאם לנסיבותיו של המקרה, ועל כל פנים, ככלל, אין על בית המשפט חובה להתייחס בהחלטתו לכל אחת מהטענות שנטענו לפניו (ראו, לעניין זה, את דברי הנשיא שמגר ברע"א 478/88 בקר נ' שטרן , פ"ד מב(3) 679, בעמ' 681). האופן בו יישם בית המשפט את דרישת ההנמקה בהחלטתו האמורה איננו חורג מכלל זה. משנוכח בית המשפט, כי בקשת העותר לתיקון "טעויות" ולהשלמת "חסרים" בפסק הדין, איננה אלא בגדר ניסיון לשוב ולערער לפניו על פסק-דינו, שוב לא נדרש לנימוקים נוספים לדחיית בקשתו.

5.הנה כי כן, בהחלטה שניתנה בבקשת העותר לא נקבעה כל הלכה העשויה - מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה - להצדיק את קיומו של דיון נוסף. לאמיתו של דבר, אף בעתירתו לקיום דיון נוסף - כמו בבקשתו לתיקון פסק הדין - אין אלא משום ניסיון עקיף נוסף מצד העותר לשוב ולערער על פסק הדין, שלפיו נדחה ערעורו על פסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין.

6.העתירה נדחית.