דנ"פ 2444/00 ליאת שוורץ נ. דולב חב' לביטוח בע"מ

השופט ת' אור :

1.לבית המשפט המחוזי הוגשה תביעה על ידי התובעת, ליאת שוורץ, ילידת 29.8.92 ( ללהן: התובעת ), והוריה רוזט ומרסל שוורץ ( להלן ביחד עם התובעת - התובעים ). התביעה היא בגין תאונת דרכים שארעה ביום 20.8.92, בה נפגעה התובעת. הנתבעת, דולב חברה לביטוח בע"מ, לא חלקה על חובתה לפצות את התובעת, ובית המשפט המחוזי קבע את הפיצויים המגיעים להם. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו שני ערעורים. בע"א 2444/00 מערערים התובעים על מיעוט הפיצויים שנפסקו, ובע"א 3600/00 מערערת הנתבעת על גובהם של הפיצויים. הדיון בשני הערעורים אוחד.

2.כתוצאה מהתאונה נותרה התובעת משותקת בשתי הגפיים התחתונות, וכן נפגע כיס השתן שלה. היא נזקקת לסיעוד מספר שעות ביום, אף כי היא עצמאית בפעולות החיוניות היום-יומיות כרחצה, הלבשה, הנעלה והעברות מהכסא למיטה ובחזרה, וכן בניוד כסא הגלגלים.

לרוע המזל נתגלה בספטמבר 1994 אצל התובעת גידול ממאיר מסוג evig sarcoma בעצם האיליאום הימני. נקבע על ידי רופא מומחה, שאין קשר בין התאונה להופעתו של גידול זה. על פי חוות דעת המומחה הרפואי, קיים חשש שהגידול יחזור, וזה משך התקופה של חמש עד שמונה שנים מאז הטיפולים שקיבלה התובעת. אך תקופה זו בינתיים חלפה ולא שמענו שהגידול חזר.

סיכון נוסף, אם כי באחוז הסתברות נמוך, הוא שמשך תקופה של עד 20 שנים מהטיפולים שקיבלה התובעת, עלולות להופיע תופעות לוואי של הטיפולים או שעלול להופיע גידול ממאיר אחר, שעשוי להיות אלים ביותר.

3.בנסיבות המקרה ראה בית המשפט לנכון לפצות את התובעת על הוצאות ונזקים מיוחדים בעבר, וכן לפצות את התובעת בסכום גלובלי למשך תקופה של עשר שנים מיום פסק הדין, ולאחר תקופה זו קבע תשלום עתי שנתי אותו תשלם הנתבעת לתובעת.

4.לבעלי הדין טענות שונות המופנות כלפי סכומים שונים אשר נפסקו בפרטי הנזק השונים. במרבית הטענות לא מצאנו ממש. גם באותם נושאים מעטים בהם היה אולי מקום להתערב בפסק הדין, הרי, בראיה כוללת, מתקזזים התיקונים הנדרשים לטובת כל אחד מהצדדים כנגד התיקונים בפסק הדין לטובת משנהו. אכן, פסק הדין הינו מאוזן, הן בדרך בה בחר בית המשפט כשפסק סכום גלובלי עבור התקופה של עשר השנים הראשונות ולאחר מכן קבע תשלומים עתיים; והן בסכום הפיצויים הכולל שפסק לתובעת. לאחר היוון הסכומים של התשלומים העתיים עד תוחלת חייה של התובעת, תוחלת חיים אשר קוצרה בכ10%-, נקבע שיעור הנזק שלה בסכום העולה על חמישה מיליון ש"ח. על רקע העובדה שעדיין קיים סיכון שיהיו סיבוכים כתוצאה ממחלת הסרקומה שלה, סיכון שיש לקחתו בחשבון, הנני סבור שהתובעת לא קופחה בסכומים שנפסקו לה.

5.אחת מטענותיו של בא כוח התובעים נגעה לניכויי המוסד לביטוח לאומי בגין גימלאות שתקבל התובעת במסגרת הפרק על ביטוח נכות. על פי הוראות פסק הדין, ינוכה סכום הגימלה מהתשלומים העתיים. טוען בא כוח התובעת, שגימלאות אלה מגיעות לתובעת רק עד הגיעה לגיל שישים שנים (ראו הגדרת "מבוטח" בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה1995-, ורק מהתשלומים העתיים עד גיל זה יש לנכותם. לטענה זו באה תשובה בפסק הדין. על פי האמור בו, בכל מקרה של שינוי ריאלי בשיעור של 30% ומעלה בגימלה המשתלמת, רשאי כל צד לפנות לבית המשפט לתיקון סכום הניכוי. הוראה זו, המצויה בפיסקה 11.3 של פסק הדין, עונה גם לחשש שהועלה כאמור על ידי בא כוח התובעים.

6.בא כוח התובעת ביקש לאפשר לתובעת הבאת ראיות נוספות בערעור, אלא שאף אחת משתי הבקשות בעניין זה לא הצדיקה מתן רשות כזו, ועל כן נדחית הבקשה.

7.סיכומם של דברים, אין להתערב בתוצאת פסק הדין, ועל כן הערעורים נדחים.

בנסיבות המקרה ישא כל צד בהוצאותיו.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים. ה נ ש י א

השופט א' ריבלין :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.