דנ"פ 281/03 עזרא מזרחי נ. מדינת ישראל

העותר הורשע על-ידי בית-המשפט המחוזי בניסיון שוד. הערעור שהגיש העותר לבית-המשפט העליון נדחה. העותר הגיש עתירה לקיום דיון נוסף, ובהחלטת כבוד הנשיא

הועברה העתירה לעיוני.

הרשעת העותר התבססה על זיהויו על-ידי המתלוננת במסדר זיהוי תמונות, על זיהויו על-ידה באולם בית-המשפט ועל שורה של ראיות נוספות, בכללן עדות קצין הביטחון של סניף הבנק, שבו החל העותר לעקוב אחרי המתלוננת, התנהגות העותר בחקירה וחוסר אמינותו של העותר. בפסק-דינו של בית-המשפט העליון נקבע, כי בשל פגמים שנפלו בסדרי עריכתו של מסדר זיהוי התמונות, יש ליתן משקל יחסי מועט לזיהויו של העותר במסדר זה. מאידך נקבע, כי לנוכח התרשמותו מנסיבות זיהויו של העותר על-ידי המתלוננת באולם בית-המשפט, והנימוקים שנתן להצדקת מסקנתו, צדק בית-המשפט המחוזי משייחס משקל רב מן המקובל לזיהוי זה. ומשבחן את יתר הראיות, שעליהן סמך בית-המשפט המחוזי את הכרעתו, הגיע בית-המשפט העליון לכלל מסקנה שבדין הורשע העותר בניסיון לשדוד את המתלוננת. כן לא מצא בית-המשפט יסוד לטרוניית העותר על החלטת בית-המשפט המחוזי להתיר למתלוננת להעיד שלא בנוכחותו; הן לנוכח היותו של העותר מיוצג בדיון על-ידי סניגור, שחקר את המתלוננת על גירסתה, והן לאור אופי הסידורים שנקבעו, אשר איפשרו לעותר לשמוע את עדות המתלוננת ואך גרעו ממנו את היכולת לקיים קשר‑עין עימה במהלך מתן עדותה.

בעתירה שלפניי טוען העותר, כי פסק-דינו של בית-המשפט עומד בסתירה להלכות קודמות ומעורר שאלות מהותיות, הן בתחום דיני הראיות והן בכל הנוגע לניהולם של הליכי חקירה ומשפט הוגנים. לטענתו, נפלו פגמים מהותיים בחקירתו ובמסדר זיהוי התמונות שנערך בעניינו. בשל פגמים אלה, טוען העותר, מן הדין היה לקבל את ערעורו ולזכותו, לפחות מן הספק. כן מלין הוא על הכשרת הסדר המיוחד שנקבע לשמיעת עדותה של המתלוננת במשפט. על יסוד נימוקים אלה, נטען, מצדיק פסק-הדין קיום דיון נוסף.

דין העתירה להידחות. בפסק-הדין שלערעור לא נקבעה כל הלכה; ממילא אין לומר כי נקבעה בו הלכה חדשה, חשובה, או קשה, העשויה להצדיק קיומו של דיון נוסף. טענות העותר תוקפות, למעשה, את תוצאת פסק-הדין ואת האופן שבו יושמו בו הלכות קיימות; אך לא לכך נועד הדיון הנוסף, שאיננו, כידוע, בבחינת ערעור נוסף. אכן, במסדר זיהוי התמונות שנערך למתלוננת נפלו פגמים שעליהם עמד בית-המשפט בפסק-דינו. אך מתוך שהכיר בפגמים אלה, קבע בית-המשפט כי לזיהויו של העותר במסדר זיהוי זה יש לייחס משקל מועט. בסופו של דבר, ההחלטה לאשר את הרשעת העותר התבססה על מכלול הראיות האחרות שהובאו כנגדו. אף בדחיית השגות העותר על החלטת בית-המשפט המחוזי לקבוע סדר מיוחד לשמיעת עדות המתלוננת - על רקע נסיבות המקרה והנימוקים שניתנו לכך בפסק-הדין נשוא העתירה - אין משום קביעת הלכה המקימה עילה לקיום דיון נוסף.

העתירה נדחית.