דנ"פ 300/02 עובדיה שלום נ. מדינת ישראל

העותר עמד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים והורשע - ברוב דעות - ברציחתו של עו"ד שמואל לוינסון ז"ל. ההרשעה היתה כהוראות הסעיפים 300(א)(2) ו- 300(א)(4) לחוק העונשין, תשל"ז1977- ( חוק העונשין ). הרשעתו של העותר ייסדה עצמה על הודיות שמסר בחקירתו במשטרה ואשר בית-המשפט מצאן קבילות. שופט המיעוט סבר כי העותר שקרן מופלג הוא אשר-על-כן אין להרשיעו על-סמך הודיותיו.

2.העותר ערער על הרשעתו לפני בית-המשפט העליון וערעורו נדחה פה אחד. בפסק-דין ארוך ומנומק סוקר בית-המשפט את טיעוני העותר, ומשראה לדחותם, אחד לאחד, הוסיף והחליט לדחות את הערעור.

3.העתירה שלפנינו עתירתו האישית של העותר היא, ובקשתו היא כי יקויים דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון. העותר טוען לחפותו מפשע, וכלשונו "העותר טוען לחוסר רצינות מוחלט בנימוקי הערר בתיק 5825/97", קרא, בנימוקי בית-המשפט העליון בדחותו את ערעורו על הרשעתו בדין. בהמשך עתירתו מונה העותר שורה של עובדות וטענות שבית-המשפט, לטענתו, לא נתן דעתו עליהן, ולחלופין, שלא נתן להן מישקל ראוי. כן מעלה העותר השגות על טיעון בא-כוחו - אשר ייצגו בשתי הערכאות - אשר פעל, לדבריו, בצורה "לקויה"

ו"בחוסר מקצועיות".

4.קראתי וחזרתי וקראתי בעתירת העותר אך לא מצאתי בה כל "הלכה" שראוי כי בית-המשפט ידון בה דיון נוסף. טיעוני העתירה כולם אפשר יפים הם לערעור אך לא לדיון נוסף. אופיינית טענת העותר כי "יש בידו נימוקים לרוב ל"הוכחת חפותו" וכי "טוען המערער שנעשה (כך) עימו טעות משפטית שגמרה את חייו". אלא שדיון נוסף נועד להלכה שפסק בית-המשפט העליון, ומשלא מצאתי בעתירה כל הלכה שהעותר משיג עליה, בדרך זו או אחרת, ממילא דין העתירה כי תידחה.

אני מחליט איפוא לדחות את העתירה.

היום, ג' בשבט תשס"ב (16.1.2002)

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

02003000. G02

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il