פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"פ
3029/11 - א'
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המבקש:
אילן בכור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 7.4.2011
ברע"פ 8083/10 שניתן על ידי כבוד השופטים ס' ג'ובראן, ח' מלצר וי' דנציגר
וכן בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
בפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ס' ג'ובראן , ח' מלצר
ו י' דנציגר ) ברע"פ 8083/10 אילן בכור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.4.2011) (להלן: פסק-הדין ).
1.
העתירה שבפניי הינה חוליה נוספת ואחרונה בשורה של הליכים שתחילתם בפסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, אשר הרשיע את העותר בשורה ארוכה של עבירות מרמה וזיוף הנוגעות להונאת חברות ביטוח בתחום הרכב. בהכרעת דינו, שנפרסה על פני כ-300 עמודים, נדרש בית המשפט בפירוט לניתוח התשתית הראייתית וקבע כי העותר היה הרוח החיה בהונאה ומי שיצא הנשכר העיקרי הימנה. לאור קביעות אלה, גזר בית המשפט את דינו של העותר ל-55 חודשי מאסר לריצוי בפועל והוסיף עליהם מאסרים מותנים וקנס בסך 30,000 ש"ח.
2.
העותר ערער לבית משפט המחוזי, ובערעורו טען כי יש לבטל את פסק הדין בשל העובדה שלא היה מיוצג לאורך מרבית משפטו בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי נדרש לשאלה זו בהרחבה ומצא כי דינה להידחות, נוכח התרשמותו כי העותר בחר באופן מודע "שלא למצות את הפנייתו לסניגוריה הציבורית תוך הטעיית בית המשפט" ועל כן "אין לראות בכך כיום משום פגם מהותי המצדיק ביטול הכרעת-דינו של בית משפט קמא" (פסקה 13 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). כן נקבע כי נוכח העובדה ששלב ההוכחות בעניינו של העותר הסתיים ביום 18.12.2005, ולאור מועד כניסתו לתוקף של תיקון 49 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לא הייתה חובת מינוי סנגור בעניינו של העותר. אשר לחומרת העונש, בית המשפט המחוזי ציין כי על אף שבית משפט השלום איזן כראוי בין שיקולי הענישה, יש מקום להתערב בחומרת העונש נוכח התמשכות ההליכים בעניינו של העותר. בהתחשב בכך מצא בית המשפט המחוזי להקל בעונשו של העותר ולהעמידו על 47 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בכללם חמישה חודשי מאסר על-תנאי שהופעלו במסגרת פסק דינו של בית משפט השלום.
3.
העותר לא השלים עם גזר דינו ובאמצעות בא כוחו הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. במסגרת בקשת רשות הערעור טען העותר כי עניינו מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינו הפרטני והיא היקף חובת הייצוג בפני ערכאות משפטיות. כמו-כן, העלה העותר השגות ביחס לחומרת גזר דינו בהשוואה לגזר דינו של אחד משותפיו האחרים לעבירה. מנגד, המשיבה טענה כי לא נגרם לעותר כל עיוות דין וכי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי על דרך מתן רשות ערעור.
4.
ביום 7.4.2011 דחה בית משפט זה (השופטים ס' ג'ובראן , ח' מלצר ו י' דנציגר ) את בקשת רשות הערעור, וזאת בשים לב להלכות המורות כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד. אף לגופן של הטענות, ולאחר שעמד על שאלת ייצוגו של העותר באמצעות הסנגוריה הציבורית, לא מצא בית המשפט כי המקרה שבפניו מצדיק מתן רשות ערעור. לאור כל זאת, ובשים לב להחלטת השופט
ג'ובראן המורה על עיכוב ביצוע העונש, נקבע כי על העותר להתייצב לריצוי עונשו ביום 1.5.2011, לא יאוחר מהשעה 09:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
5.
ביום 14.4.2011 הגיש העותר את עתירתו לדיון נוסף ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע עונשו. בעתירתו לדיון נוסף שב העותר והעלה טענות הנוגעות לכך שלא ניתנה בידו האפשרות לנהל את הגנתו כראוי ובאמצעות סנגורים, וכי בעניין זה שגה בית המשפט העליון כאשר לא התערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי.
6.
דין העתירה לקיום דיון נוסף להידחות. בנסיבות העניין, ולמקרא פסק הדין עולה, כי לא נקבעה בו כל הלכה חדשה וממילא לא הלכה המצדיקה קיומו של דיון נוסף כאמור בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בית משפט זה שב והדגיש כי דיון נוסף הינו הליך נדיר השמור למקרים חריגים, בהם נקבעה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת או שיהיו בה חשיבות, קושי או חידוש מהותיים ומשמעותיים. המקרה שבפניי אינו נמנה עם מקרים אלה, ואף שניתן להבין לליבו של העותר, הבקשה שלפניי אינה אלא בקשת רשות ערעור נוספת וככזאת אין להיעתר לה. משהגעתי לתוצאה זו, מתייתר הצורך להכריע בבקשת עיכוב הביצוע שנלוותה לעתירה. העותר יתייצב לתחילת ריצוי עונשו כאמור בפסקה 15 לפסק הדין של בית משפט זה.
אשר על כן, העתירה נדחית.
ניתנה היום,
י"ג בניסן התשע"א (17.4.2011)
ה נ ש י א ה