דנ"פ 3047/00עוזי קרן נ. שר המשפטים

בפני בקשת המבקש לפטור מאגרה בערעור פסלות. המבקש מסתמך על החלטת הרשם א' זולטי בבג"ץ 1096/00 בו הוענק למערער פטור מתשלום אגרה.

המבקש סבור כי היות וקיבל בעבר פטור מאגרה מבית משפט זה (בג"ץ 1066/00) זכות קנויה לו באופן אוטומטי, וזאת מכיוון שמצבו הכלכלי עדיין לא השתפר.

מסגרת הדיון לפטור מאגרה קבועה בתקנה 13 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-. לפי תקנה 13(ב), על בית המשפט להיווכח כי אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה וכי ההליך מגלה עילה. אין מחלוקת כי מצבו הכלכלי של המבקש הוא כזה אשר מצדיק מתן פטור מתשלום אגרה, וכפי שמציין המבקש מצבו הכלכלי לא השתנה. אולם, כאמור, תנאי נוסף למתן פטור מתשלום אגרה הוא כי ערעורו של המבקש מגלה עילה.

הלכה היא, כי על מנת לבסס טענת פסלות, יש צורך להראות כי מנסיבות המקרה עולה אפשרות ממשית למשוא פנים (ראה למשל: ע"א 1012/00, מלכיאל נגד מינהל מקרקעי ישראל , תקדין עליון 2000(1) 1032).

במקרה זה, כל שמציין המבקש בערעורו הוא, כי זכאותו לפטור מאגרה מקורה בכך כי כבר קיבל בעבר פטור דומה בהחלטה מאת הרשם א' זולטי, אולם במקרה זה ההליך אינו מגלה עילה כיוון שלא עולה כל אפשרות לקיומו של משוא פנים, ולא כל שכן "אפשרות ממשית" לכך.

אני סבורה, איפוא, כי הערעור אינו מגלה עילה, וממילא אין לפטור את המבקש מתשלום אגרה.

האגרה תשולם תוך חמישה-עשר יום ממסירת החלטה זו למבקש.