דנ"פ 3051/00 אסיף שפיר נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.עתירה זו מכוונת נגד פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה למחוזות תל-אביב והמרכז מיום 20.2.2000 בתביעה בין העותר לבין אמו, שהוכרזה כפסולת דין ויוצגה על-ידי הקרן לטיפול בחסויים. בפסק-הדין נקבע כי על העותר לסלק את ידו מדירת אמו עד ליום 20.8.2000, עם אופציה להמשיך ולהתגורר בדירה חודשיים נוספים, דהיינו עד ליום 20.10.2000, בכפוף לתשלום שכר דירה מלא. כן חייב בית משפט קמא את העותר בתשלום למפרע של דמי שימוש ראויים לתקופה שמיום 8.10.97 ועד לפינוי הדירה. פסק-הדין ניתן בהסכמת כל בעלי הדין, לרבות העותר.

2.כעת טוען העותר כי אין ביכולתו לשלם את דמי השימוש הראויים וכי פסק-הדין פוגע במטרת צוואת אמו, שהתכוונה להוריש לו את הדירה. לדבריו של העותר, פינויו מדירת אמו יגרום להתאבדותו.

3.דא עקא, אין בית משפט זה יכול להיזקק לטרוניותיו של העותר נגד פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. מבלי להביע דיעה כלשהי לגופן של טענותיו, הרי על העותר להעלותן בהליכים הרגילים לתקיפת פסק דין של בית משפט של דיון, כגון בדרך של ערעור. אין בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יושב כערכאת ערעור על פסקי-דין של בתי המשפט האזרחיים, סמכות הנתונה לערכאות הערעור. העתירה אינה מגלה, אם כן, עילה להתערבותו של בית משפט זה.

אי לכך העתירה נדחית על הסף.